"בוקר.." הוא לחשש לעצמו בעיפות וקם ממיתתו הענקית שהייתה ניראת (ומרגישה *) כמו מרשמלו ענק. הוא קם לכיוון השרותים הפרטים שהיו חלק מחדרו כדי לצחצח את שיניו. במברשת שאיך לא הייתה מזהב..
הוא ציחצח את שיניו והלך לארונו , הוא בחר בסט -מכנס וחליפה בצבעי כחול כהה וחולצת טי בצבע לבן, הוא התלבש במהירות , סידר את שיערו וירד לחדר האוכל - שם היו שאר משפחתו.
אחיו הגדול- ji Yong
ואחיו הקטן - Kim-cha-hyul
והוריו, כולם ישבו שם בסדר מופתי, ואכלו בשקט של בית קברות.
הוא התיישב על יד השולחן וב לקחת מן צלחת עם בשר החזיר שהיה על השולחן.
"איחרת" הקול נשמע מכיוון אביו.
איך לא...
האן החליט להתעלם והמשיך את מה שתכנן לעשות- לקחת אוכל.
אך שניה לפני שקרב את הצלחת המרכזית לכיוונו כפו של אביו עצרה אותך ולכלכה את חולצתו.
"תוותר לו.., הוא הלך לישון מאוחר כי היתה לו פגישה בנושאי עבודה..." שמע את אימו אומרת לאביו, האן משה את ידו בחזרה וניגב את קצה השרוול ע"י מפית תחרה שהייתה מונחת על גבי מזלג הסלט.
הוא רצה לקום משם ולברוח, לצאת, פשוט להתרחק מכל הגועל הזה -שהוא נולד לתוכו.
אביו ראה את המחשבה בעיניו וסימן לו בעיניו שלא יחשוב עלזה אפילו. האן גלגל את עיניו והביט באחיו הקטן שהיה ניראה משועשע מכל הריב המטופש. הוא הלך אחורה מעט עם כיסאו ופתאום נישפך על מכנסיו משהו נוזלי..
"מה לאזאז-" האן החל מקלל והרים את ראשו לכיוון הקנקן מימנו נישפך הנזל, זה היה מיץ..
חרא.
הוא הביט בכעס ביד המחזיקה את הקנקן ואז באדם שאליו שייכת היד, יותר נכון, הבת אדם, משרתת .
ובשניה פניו הכועסות השתנו למבולבלות.
"את חדשה כאן?" הוא שאל בהרמת גבה, למרות שהיה אחד מבני משפחת צ'בול הוא לא אהב את המחשבה שמישהו משרת אותו והוא בכלל לא יודע מי אותו בן אדם.., ועם השנים החל לפתח קישרי ידידות עם העובדים..
"אמ..., סליחה על הבגדים שלך אדוני" אמרה המשרתת וקדה זמן ממושך לפני האן.
משהו בקולה לא היה מלא צער או פחד, וזה היה מוזר.
"לא.. ,זה בסדר" הוא קם מן השולחן והחל לעלות במעלה המדרגות אל חדרו.
הוא ניכנס לחדרו והחל להוריד את החלק העליון של לבושו , הוא נישאר ללא חולצה ובדיוק בתזמון מושלם נשמעה דפיקה על דלת חדרו, אבל הדלת לא הייתה סגורה... ומי שהייתה שם הייתה אותה אחת שבגללו בגדיו התלכלכו..
"שיט"...אמר האן וכיסה את גופו עם ידיו במבוכה.
"חחח.. תנשום אדוני, אני לא סוטה." ציחקקה המשרתת קלות והביטה בו בפרצוף מבודח.
"אני דיי בטוח שלא היית כאן עם לא היית כזאת.." אמר האן במבט מאשים
"חחח, תאמין לי ,אני לא
באתי לכאן כדי לראות אותך חצי מחליף בגדים עם זה מה שחשבת. באתי להתנצל."
אמרה בגילגול עיינים , "אבל זה בטח לא כל כך ישנה. " הוסיפה ותרקה את הדלת של חדרו.
מי זאת הייתה? חשב לעצמו האן והלביש במהירות חולצה נקייה- מכופתרת .
טוב, את זה נבדוק יותר מאוחר. הוא ענד את עניבתו לקח חליפה חדשה מארונו וירד לכיוון מכוניתו שחיכתה בחוץ
YOU ARE READING
To love - to trust
Short Storyהאן יו רי תמיד הייתה לבד טוב.. לא תמיד. מאז שהיא זוכרת את עצמה.. לסמוך על אנשים היה משהו שלא בא בחשבון. משהו מדומיין. משהו... לא מציאותי. עד שהוא הגיע.
