To love - to trust

9

הם לחצו ידיים והיא יצאה מן החדר לכיוון אגף המשרתים.
זאת בהחלט השיחה הכי מוזרה שהיא ניהלה מיזה זמן רב, או בכלל.
למה שהוא ירצה לאזאזל שתהיה חברה שלו?
טוב, את האמת שלא ממש היה אכפת לה. זה יהיה פרט שולי במבצע שלה. וזה לא שהיה לה ממש ברירה, למזלה הוא לא ביקש דבר קשה יותר אלא רק את זה.
היא ניכנסה לחדרה עייפה עד כדי כך שבמקום ללכת להתקלח היא נחתה על מיתתה, שלא הייתה נוחה כמו שחשבה ונירדמה.
#בוקר#
קול ציוץ ציפורים נשמע מקיוון חלונה,
בוקר...
היא פתחה את הטלפון שהיה על ידה , השעה 9:34
שיט.
היא מאחרת. ובגדול.
היא קמה במהירות ,מתנהרת מן הסמיכה שעתפה אותה ולובשת את מדי המשרתות ומאוד. אבל *מאוד* לא נוחות.
מה לא עושים בשביל עבודה חשבה לעצמה האן יו רי.
תוך שהיא אוספת את שיערה לקוקו. היא הביטה במראה מקללת לעצמה על השתקפותה שנראתה כמו גופה. אך לא היה לה הרבה מה לעשות עם זה , היא הייתה צריכה להזדרז...
היא ירדה לקומה הראשונה של בית משפחת צ'בול ושמה לב שבני הבית יושבים ליד השולחן .
איך היא יכלה לשכוח? הם מתחילים את ארוחת הבוקר שלהם ב9:30 בדיוק. היא הכתה על מיצחה והתקדמה בשקט לכיוון המדבח.
אך לפני שניכנסה למדבח שמעה צעדים פוסעים לעברה ויד חסונה אך עדינה תופסת בידה.
היא הסתובבה בכדי לראות מי זה שתפס בה.
זה היה האן.
"מה את-" היא באה לנזוף בו ומשכה את ידה בחזרה אל גופה, אך ללא אועיל. הוא היה חזק מימנה.וזה הפתיע אותה.
עיניה כיוונו מבט מאשים לכיוונו
אך האן התעלם מהם באלגנטיות.
כורך את ידה בידו ומתקדם לעבר השולחן.
"אבא, אמא, זאת החברה שלי." אמר האן בחיוך ואז הביט לכיוונך כמסמל לך לזרום עם זה.
הוא יתחרט על זה אחר כך חשבה לעצמה האן יו רי וחייכה גם היא את החיוך הכי אמין שיכלה לאלתר לאותה השניה.
הוריו של האן לא ניראו מרוצים במיוחד אך לא אמרו דבר, לעומת זאת הבן הקטן למשפחת צ'בול ניראה מופתע במיוחד. הוא בא לקום ולהתרעם על האן. אך אימו עצרה בעדו.
"למה שתצא עם משרתת עלובה?" שאל אותו אביו בלי בכלל להסתכל לכיוונם של האן  והאן יו רי, במקום זאת מצא את יינו מעניין יותר והתעמק בצבעו.
להאן יו רי היה חשק לדחוף את המילים שהוציא מפיו לתוך גרונות אך התאפקה ובמקום זאת כיווצה את ידה לכדור מנסה לדחוק לשם את כל זעמה.
האן שם לב לידה של האן יו רי וליפפ את ידו בתוך ידה כדי לנסות להפיג את המתח והכעס שהצטבר שם.
"אל תקרא לה כך בבקשה." ענה האן את המילים היותר מצונזרות מימה שעבר להאן יו רי בראשה.
פרצופה של אימו שידר אכזבה וכעס אך היא שמרה זאת לעצמה.
אביו הביט בפרצופו של האן והתעלם מדבריו.
"היא תגור כאן למשך תקופה מסוימת. היא תוכל לגור בחדר ליד חדרי" אמר האן ולפני שאימו הספיקה לבטל את דבריו הוסיף  "אלא עם כן תרצו שנגור באותו החדר..., המיתה שלי גדולה מספיק."האן חייך בערמומיות שלא הייתה אופינית לו.
מה הוא הרגע אמ- חשבה לעצמה האן יו רי אך הבינה שמבטו של האן מופנה לכיוונה, וחיוך גדול המשיך להתפרס עליו.
היה לו שחיוך חמוד וילדותי. ולחיים שיראו כמו מרשמלו. היא אומנם לא אהבה מרשמלו- אולי כי מרשמלו לא מגרה כמו הלחיים שלו.
היא הבינה שהיא בוהה בו והסיתה את מבטה שהיה סמוק מעט.
"היא תגור באחד החדרים באגף לידך." ענתה אימו ועצרה את הרגע המביך מלהתמשך.