נקודת מבט האן-יו-רי:
נו באמת, היא צריכה גם לנקות את הבית הזה?!?
שיט אחד גדול, אבל מה לא עושים כדי להיכנס לדמות, ובמיוחד כמרגלת.
" אוקי, אבל איפה הסמרטוט?" שאלה את המשרתת הראשית בתון מתחנחן-
בכלל לא הסיגנון שלה.
היא הלכה בעקבותיה אל חדר צר שהיה בסוף מסדרון ארוך , זה הרגיש כאילו הן הלכו נצח."כמה שהבית הזה גדול..." התלוננה בשקט, או שזה מה שחשבה שזה היה, כי שמה לב לצחקוק קטן מאחוריה, היא סובבה מעט את ראשה וראתה את הבן הקטן למשפחה, הוא ניראה לא יותר מבן 18 , והוא סרק את גופה .
היא בחנה אותו לשניה בהרמת גבה מנסה להבין עם הוא סטום או מנסה להיות כזה.
היא החזירה את מבטה בחזרה אל אבר המשרתת הראשית, מתעלמת מהנער המפונק שראתה לפני שניה.
הן הגיעו לבסוף לחדר מטטאטים והיא הוציאה משם מטאטא,מגב וסמרטוט. והוליכה אותה לכיוון החדר הקרוב ביותר היא ניכנסה אחריה והמשרתת הסבירה לה קצרות מה צריך לנקות ויצאה מן החדר.
יופי, בשביל זה למדתי שנתיים שלמות?!
זינקו לעצמם הצ'בול האלא! היא באה לזרוק את המטאטא על הרצפה אבל הדלת נפתחה- ולא מהרוח או משהו. עמד שם בחור, אותו אחד שבהה בה קודם לכן במסדרון.
היא הניחה את המטאטא על הרצפה בחזרה כאילו מעולם לא תיכננה לשבור אותו מעצבים ועתתה פרצוף עדין וכנוע על פניה.
"שלום אדוני" היא קדה קלות עם ראשה ואז הרימה אותו בהדרגה.
"תרצה שאשאיר אותך לבד ואחזור לנקות כאן מאוחר יותר?" היא לא חיכתה לתשובתו , כי היה ברור לה שתהיה חיובית והתקדמה לכיוון הדלת.
"לא, באתי לכאן מתוך שעמום, את יכולה להמשיך לנקות." הוא אמר ובלי להסתכל על פרצופו היה ברור לה שהוא מחייך.
הדברים שאמר לא היו בקשה. הם היו *הוראה* , הוראה מבעלים למועסק.
"כרצונך.." מילמלה קים סו רי והמשיכה לנקות , היא התקדמה לשרותים והחלה מקרצפת את האסלה מכל כיווניה- דוחה.
אבל היא הייתה צריכה לשחק את המשחק, במיוחד עכשיו- כשמישהו צופה בה.
היא החלה מתכופפת להרים את הסמרטוט אך ניזכרה שחצייתה לא הייתה ארוכה במיוחד (המדים שאותם חייבות להלביש המנקות.*)
*פאק*.
"אהמ.." כחכח לכיוונה הנער
"מה? אסור גם לקלל כאן?" קים סו רי איבדה מעט את העשתונות. אך מיד חזרה בה.
"סליחה אדוני על ההתחצפות" היא קדה עם ראשה אך הפעם
השאירה אותו מופנה כלפי מתה. מחכה לדבריו של הנער.
הוא היתקרב לכיוונה עד שהיו מרחק לא גדול במיוחד אחד מהשני ,ואז התכופף מעט כדי ללחוש לאוזנה,
" לא בעיתי לקלל , אבל תרצי לעשות עוד משהו מלבד לנקות?!" הדברים נשמעו לה מעט מוזרים, והם נהיו מוזרים יותר כאשר הנער התקרב עליה במרחק שיכלה להרגיש את נשימתו ואת גופו.
היא לקחה פסיעה אחורנית , "למה אדוני מתכוון?" אמרה בזמן שקולה מנסה לשדר תמימות.
"אני יכול להראות ל-" הוא בא לסיים את המשפט
אבל הטלפון צלצל- הטלפון שלו. וזה היה הצלצול שהציל אותה מסיטואציה שיכלה להרוס את המבצע שלה.
YOU ARE READING
To love - to trust
Short Storyהאן יו רי תמיד הייתה לבד טוב.. לא תמיד. מאז שהיא זוכרת את עצמה.. לסמוך על אנשים היה משהו שלא בא בחשבון. משהו מדומיין. משהו... לא מציאותי. עד שהוא הגיע.
