"גם את יתומה?" הוא פצה את פיו לאחר כמה דקות של שקט.
הוא לא דמיין שגם היא יכלה להיות כזאת.
"נא, אני בסדר." היא עזבה את ידו וניראתה מעט מרוחקת. כאילו ניזכרה במשהו כואב מן העבר. הוא ניסה שוב לאחוז בידה אך היא קמה מן המיתה מסתובבת בחדר כדי להפיג את המתח ששרה בגופה.
הוא קם אחריה תפס בידה וסובב אותה לכיוונו
היא הופתעה וניסתה להתנתק מידו אך הוא היה חזק מימנה.
"תרגעי" אמר חלושות ובהה בפרצופה שהיה ניראה כמנסה למצוא דרך מוצא.
"תעזוב אותי." היא הרימה את מבטה וסיננה לעברו בכעס.
_היא חמודה כשהיא כועסת_ חשב לעצמו האן
"אבל אל תברחי" הוא אמר תוך שהוא משחרר מעט את ידה אך עדיין אוחז בה
"מתי אי פעם ברחתי?" סיננה לעברו בערסיות.תוך שהיא בוהה בידו.
"מתי לא ברחת?" הוא אמר חלושות מתקדם לעברה עוד צעד ומרים את סנטרה כלפי מעלה כדי שתביט בו.
"את יכולה לנסות לסמוך עלי?" הוא ביקש. לא, הוא התחנן. לראות אותה חסרת אימון היה כל כך כואב. כאילו כבר סמכה על מישהו בעבר והוא שבר את האימון שיהיה בה.
היא הישירה את מבטה אל מבטו.
"אנחנו מכירים יומיים." אמרה בצחקוק ציני
"עדין, את לא יכולה להאמין שאני בצד שלך?"
היא היססה מעט לפני שענתה.
"לא."
אווץ זה כאב..
"אוקי, אז יש לי מטרה חדשה." אמר והתקרב עליה עוד יותר.
"ומה היא עם אפשר לדעת?" סיננה בסרקזם מנסה להתרחק מגופו.
"לגרום לך לסמוך עלי." אמר במבט פלרטטני וקרב את פרצופו אל פרצופה.
היא גילגלה את עיניה "בהצלחה עם זה..."
"תודה. יש לי הרגשה שאני אזדקק לזה." הוא אמר וחייך חיוך מתוק לכיוונה.
היא הביטה בו ופניה ניצבעו בצבע שלא הכירה מעולם, או בהרגשה כזאת?
היא דחפה אותו מעט ויצאה מן החדר.
מנסה להבין מה קרה באותם דקות.
YOU ARE READING
To love - to trust
Kurzgeschichtenהאן יו רי תמיד הייתה לבד טוב.. לא תמיד. מאז שהיא זוכרת את עצמה.. לסמוך על אנשים היה משהו שלא בא בחשבון. משהו מדומיין. משהו... לא מציאותי. עד שהוא הגיע.
