אוקי, זה היה מוזר. חשבה לעצמה האן יו רי, למה שהוא ינסה להטריד אותי?!
טוב, זה אחד הדברים הפחות חשובים...
היא צריכה לדווח למפקדה בשעה הקבועה שבה הם קבעו.
היא יצאה מבית משפחת צ'בול והתרחקה כמה רחובות מישם,
עכשיו היא במקום בטוח לדבר. ובתזמון מדויק הטלפון צלצל.
#השעה 9:00
"כן?" שאלה האן יו רי למרות שידעה בוודאות מי זה שהתקשר אליה
"יש חדש?" שאל הקול מהעבר השני של הקו
"אני כאן פחות מ24 שעות. אתה באמת חושב שיהיו כאלה?" סרקיזם נתף מקולה. היא ידעה שהוא ישאל ויתקשר למרות שלא יהיה דבר לדווח עליו.
"אוקי, תשמרי על עצמך. ו-"
"כן, כן ,אני אחזור בריאה וכל השיט..." קטעה אותו האן יו רי.
"רגע אח-" הוא בא להמשיך את השיחה אבל היא נתקה עליו את הקו.
"נו באמת... " מילמלה לעצמה בגילגול עיניים. והחלה להתקדם בחזרה לכיוון בית משפחת צ'בול..
#נקודת מבט האן#:
הוא קרא את החומר על האח יו רי וזה עדיין נשמה לו דיי מוזר. לא זה שהיא למדה אומנות לחימה או שהייתה יתומה. אלא זה שאחיו שאל עליה, זה היה מאוד מוזר.
מי היא שהוא ישאל עליה?
עוד אחת מהבחורות שלו?
ואת האמת הוא לא ממש רצה לדעת.
או שכן?
בבוקר, לא היה נשמע לו שהיא מצתערת על המיץ אותו היא שפכה עליו. אבל הוא כנאירה סתם דמיין..
ועדיין ,היא סיקרנה אותו מעט.
או הרבה.
והוא לא ידע למה...
#האן יו רי
היא ניכנסה לבית צ'בול והלכה למדור המשרתים, אבל בדרך עצר אותה משהו, יותר נכון מישהו...
מה הוא רוצה עכשיו? חשבה לעצמה האן יו רי וגילגלה את עיניה- בפעם המי יודע כמה באותו היום....
היא עתתה על פניה חיוך מזויף והרבה גועל וחיכה לכיוונו של האדון הצעיר- הבן הקטן למשפחת צ'בול...
"כן אדוני, במה אוכל לעזור לך?" שאלה האן יו רי ובפנים התמלא גועל על הקול שבקע מפיה.
"נוכל להמשיך את מה שהפסקנו קודם לכן..." ענה הנער ישירות ופרצופו רמז לה משהו שכבר הבינה מזמן.
" לנקות?" ניסתה שוב להשמע תמימה למדי, אך לא הייתה בטוחה שתצליח לשמור את אגרופיה קרוב לגופה למשך עוד הרבה זמן.
הוא פסע פסיעה לכיוונה ,ועוד אחת.
עד שקרב אותה לקיר ללא דרך מילוט.
"את עדיין לא מבינה למה אני מתכוון?" שאל הנער והחל לקרב את פרצופו לפרצופה.
האן יו רי הביטה לצדדים וסרקה את התקרה עליה היו תלויות מנורות לד קלאסיות ויקרות.
"את מתביישת?" שאל הנער והתקרב עליה יותר משכבר היה, משאיר מרחק לא גדול במיוחד משפתיה לשפתיו.
האן יו רי הישירה את מבטה אל מבטו.
"יש כאן מצלמות הבטחה או שזה שטח ריק?"
הוא היה מופתע מן השאלה אך השיב לה..
" כאן ספציפית שטח ריק, אבל למ-" הוא בא לגמור את משפתו אך האן יו רי בעטה בין רגליו והוא התקפל - ונפל על הרצפה,
"חתיכת זו-" הוא קם מן הרמפה במטרה להכות אותה אך היא התקדמה לכיוון אמצע המסדרון ושילבה את זרועותיה בחינניות
"וכאן? עדיין שטח ריק?!" היא הרימה את גבתה והסתכלה לעבר מצלמה שהייתה מכוונת לעברם.
"חתיכ-" פניו של הנער התמלאו כעס עוד יותר והוא הוריד את ידו והתקרב עליה יותר .
" את חושבת שתצליחי לברוח מזה?, אני אתבע אותך!" הוא ניסה ללחוש זאת לאוזנה אך זה היה קרוב יותר לצעקה.
היא התקרבה גם היא לפרצופו ואת פיה לאוזנו השמאלית.
"מה שאני למדתי במשך השנים מהמעמד הגבוהה, זה שכל עוד אין הוכחות - אין לך איך לעשות את זה." היא הרחיקה את פניה מעט מפרצופו ועתתה פרצוף תמיד ומתחנחן.
"את פשו-" הוא החל לומר אבל אז נשמע קול מאחוריהם
YOU ARE READING
To love - to trust
Short Storyהאן יו רי תמיד הייתה לבד טוב.. לא תמיד. מאז שהיא זוכרת את עצמה.. לסמוך על אנשים היה משהו שלא בא בחשבון. משהו מדומיין. משהו... לא מציאותי. עד שהוא הגיע.
