למה אתה??!

פרק 2: ראיין.

אחד הדברים שאני הכי אוהב במכון הקעקועים זה היכולת ליצור פרטיות מוחלטת עם הלקוח שלי תודות למוזיקת הפאנק המרגיעה וצלילי המחטים שעולה ויורדת על עורם של הלקוחות.

מקסי היא הלקוחה האחרונה שלי להיום,אני לא מבין מה יש לה היא כמעט פעם בשבוע באה לכאן כדי לקשט את גופה הקעקוע חדש.
וזה לגמרי בסדר מבחינתי,הבעיה שלי היתה שהיא באה כדי לקעקע דברים קטנים וחברים תועלת.כאילו ברצינות נראה לי שזה כבר הלב החמישי שאני מקעקע לה החודש ובכל פעם המקומות נהיים הזויים יותר.
פעם בקרסול,פעם בצוואר פעם מעל הטבור והפעם אני מקעקע לה לב קטן מאחורי האוזן...

פרדי וקייט אומרים שהיא רוצה לשכב איתי,אבל אני לא מוכן לקבל את זה.
היא יותר מידי מוזרה בשבילי...
חוץ מזה היא לקוחה,לקוחות הם מחוץ לתחום מבחינת סטוצים מבחינתי...
כשסיימתי עם מקסי מה שלא לקח לי כל כך הרבה זמן כיון שתודות לה אני חושב שאני יודע לקעקע לב קטן בעניין עצומות...
נאנחתי בהקלה שזה סוף כל סוף נגמר.
חטאתי את הנפיחות שעל עורפה כתוצאה מהקעקוע וניגבתי את שאריות הדם שנתף על ערפה בזמן ששאלה אותי: "ראיין אתה שמח שאני לקוחה קבועה שלך נכון?" התבוננתי בה כאילו נפלה מהירח ועניתי: "אני שמח מכל הלקוחות שלי באותה רמה..." למשמע דבריה מקסי גלגלה את עיניה בדרמטיות ואמרה: "תודה שאני המועדפת עליך... כאילו אתה תמיד כל כך נחמד ומתחשב אלי למרות שאני באה אליך פעם בשבוע לפחות וגם זה כדי לעשות קעקועים קטנים וחברים תועלת..."נאנחתי שוב מה היא רוצה מימני ההזויה הזאת? למה היא היתה חייבת להיות אפילה בלתי נסבלת דווקא היום?! חייכתי אליה בחביבות ואמרתי:"מקסי אני עצוב שזה יהיה דווקא אני שיצפוצץ לך את הבועה שלך אבל נראה לי שהיא התנפחה יותר מידי אז את לא מותירה לי הרבה ברירות..." "אם את חושבת שאני נחמד אליך כי אני דלוק אליך או משהו את לגמרי טועה!" "אני נחמד אליך נטו בגלל שאת פאקינג לקוחה שלי לא פחות ולא יותר!!" הרגשתי איך יחד עם כל מילה שיצאה מפי מצב רוחה המרוצים של מקסי מתנדף לו יחד עם מושב הרוח הקרירה של המזגן...
מבטה היה נראה משועשע ועניה הצטמצמו לעברי בזמן שאמרה:"תקשיב ראיין אני מבינה שזה מביך אותך, כאילו בו להידלק על לקוחה זה לא המעשה הכי ראוי במיוחד בגלל שאתה מקעקע אבל להכחיש זה אף פעם לא הפיתרון..." מה היא אומרת??!! תהיתי לעצמי בזמן שהיא המשיכה לפטפט "אבל אם תשאל, אותי זה ממש לא מעניין אני ראיתי שבשבוע שעבר כשקעקתע לי את הלב הקטן מעל הפופיק עמד לך בזמן שגנחתי מכאב..."
התבוננתי בה ופשוט הזדעזעתי מעצם המחשבה המעוותת שלה,שיעמוד לי?? בזמן שההזויה הזו גונחת כשאני מקעקע אותה?!
בקושי היו לי מילים אבל איך שהוא הצלחתי לפחות("מקסי את רוצה לשלם באשראי או במזומן?")
מבטה היה זועף והיא נשכה את השפה התחתונה שלה ואז ליקקה את שפתיה ואמרה נמרצות:"זו הפעם האחרונה שאני באה לפה!"ולאחר מוכן "היא סיננה בן זונה מזויין !" וזרקה לעברי את חמישים הדולרים שהגיעו לי.
לעזעאל,למה?למה דווקא היום?
סידרתי את דבריי חטאתי את המחטים שלי החזרתי את הסבלנות למקומן לקחתי את תיק הגב שלי והתכוונתי לצאת מהמכון בשקט לפגישה שלי אצל דוקטור פרקינס.
משום מה מר בנטלי ביקש שאפגוש אותה היום כוון שיש לה משהו חשוב לאמר לי.
חוץ מזה היום זה הים לבדיקות החודשיות שלי כדי לבדוק אם אני עדיין כשיר בתור טורם או משהו.כחביתי את הטור בעמדה שלי והתחלתי לצעוד לכיוון היציאה כשפרדי שאל אותי בנחרה "זה היום?" היה נדמה לי שהיא שואל את עצמו יותר מאשר אותי אך בכל זאת הנהנתי לכיוונו לאות חיוב. הוא גילגל את עיניו בתגובה"כלבה הוא סינן" לעברי אחרי שוידא שהבנתי את כוונתו הוא איחל לי בהצלחה . לא רציתי להמשיך להתעכב אז נסעתי ישר לבית החולים אוונס שני ממוקם במזרח ניו-יורק,בסך הכל עשרים דקות נסיעה מהמכון ...
כשהגעתי פרד השומר של בית החולים חייך אליי במבט שואל ואני הנהנתי אלי בהסכמה בתגובה.
בית החולים לא היה גדול מידי אבל היה לי חשוב שכל תהליך ההתרמה יקרה דווקא כאן.במילים פשוטות פשוט הגשתי מאוד בנוח כולם הכירו אותי אני הכרתי את כולם,הייתי מידד ם הנשים הנגנים כדי שהיה לי נעים בסוף התהליך ...
ת לוסי החל עורכת לי בדיקות פעם בשבוע את פרקינס ואת דוקטור באנטלי ואפילו את ג'וש שאת בית החולים.
את הדרך לחדרה של דוקטור פרקינס כבר ידעתי ביניים עצומות התהלכתי במסדרון במבט המשדר ביטחון עצמי,דפקתי על דלת משרדה של דוקטור פרקינס והיא נתנה לי אישור להיכנס לאומית הגברת פרינס לא הייתה נראת מאושרת במיוחד מביקורי:"שב בבקשה ראיין ..." היא הוראה לי אם היד על הכיסא שמולה,כאשר התיישבתי היא חייכה בעדינות שילבה את אצבעותיה את בשנייה :"ראיין יקירי יש לי חדשות טובות ורעות בשבילך.""אני אתחיל אם הטובות."הקשבתי לה בציפייה מבטה היה אדיש רגיל ולי עיניה הקכבויות ניחשתי כבר שהחדשות הטובות , טובות ככל שהיו כנראה שהחדשות הרעות דיי יהרסו אותם ... היא פתחה וסגרה את שפתיה כאילו חישבה היטב את דבריה ולבסוף אמרה:"תיאה ראיין מצאנו מישהי שאתה מתאים לה בתור תורם ...."חיוך רחב מאוד נמרח על פניי , אבל לאחר כמה שניות המבט הרציני חזר ליי ושאלתי באדישות "מצויין...!אז מה החדשות הרעות?" החיוך הרציני נמחק מפניה והיא אמרה "החדשות הרעות הם שבמהלך הבדיקות האחרונות שלך מצה חיידק טורף שינו מסוכן לבריאותך כרגע אך חני מאפשר לך לתרום..."
שיט!!לעזעזאל חיידק טורף מזויין...למה? דווקא אני, החיידק הזה היה יכול להתמקם על איזה הומלס למה דווקא אני? גורל מזוין...
נשמתי עמוקות,והוצאתי את בקושי רב את המילים :"אז... מה זה אומר שאני לא יכול לתרום??
לא אכפת לי תמצאי משהו החיידק המזוין..." "בשביל זה את רופאה לא??"
היא גיחחה בקרירות אך לא ענתה...
התרוממתי על מקומי ושאלתי האיפוק "אז את מוכנה לפחות לומר לי מה החיידק הזה עושה בעצם? עד כמה זה מסוכן זה יהיה אם אני יתרום בכל זאת??"
היא חייכה אלי בזחיחות וענתה "החיידק לא מסוכן לאף אחד כרגע,כיון שכרגע  הוא רדום אבל,במהלך תהליך ההתרמה הוא אלול להתעורר וכשזה יקרה הוא יחסל את כל המערכות בגוף אחת אחת במהירות בלתי נתפסת, שזה כפי שאתה כנראה מנחש יהרוג אותך..."
התיישבתי בחזרה חייכתי אליה חצי חיוך מזויף ואמרתי "אוקי.. אז את אומרת לי עכשיו שהחיידק המזוין רק אלול להתעורר ובגלל זה את מונעת מימני לממש את הקיום שלי אני הבנתי אותך נכון?!"
נשמתי עמוק והמשכתי להוכיח אותה "את יודעת למה אני רוצה לתרום ואת גם יודעת יותר טוב מכל אחד אחר עד כמה התרומה הזאת חשובה לי. אז אני אומר לך את זה רק פעם אחת ואל תשאלי אותי אחר כך אם אני בטוח בעצמי וכאלה,כי אני כן!!" "החיידק המסריח הזה פאקינג לא מעניין אותי! יודעת למה? כי אם לא אהבתי ברשימת המועמדים להתאמה אהבתי מתאבד מזמן!..." "אז תתחילי את תהליך ההתרמה הזה כי לא אכפת לי אם אני אמות במהלכו העיקר מבחינתי זה שהמישהו או המישהי שזקוקים לתרומה הזו כדי להמשיך לחיות,יקבלו אותה ויבריאו..." "את הבנת אותי דוקטור?"
דוקטור פרקינס בהתה בי, הנהנה באיטיות וחייכה אלי בעדינות שלא אפיינה אותה, הסתכלתי בה במבט תוהה ושאלתי "מה? מה קרה? עשיתי משהו שלא מצא חן בעינייך? או שאולי זה היה משהו שאמרתי??"
היא הסתכלה בי במבט משועשע ואמרה:"לא הכל בסדר גמור פשוט נזכרתי למה אני כל כך מחבבת אותך..." עכשיו בכלל עניתי מבולבל ושאלתי "אה כן? ומה זה בדיוק אם יורשה לי לשאול?" היא גיחחה שוב ואמרה "המזג החם שלך...אנשים אחרים היו יכולים להתעצבן ולהתפרץ אליך בחזרה אבל לי מוזר ככל שיהיה זה מסב עונג ומעלה זיכרונות גנוזים..." למה את מתכוונת?" שאלתי אך היא לא הותירה לי הרבה זמן לתהיה והמשיכה "המזג הזה,המראה שלך וכן התנהגותך..." היא נאנחה ומיד המשיכה ",אתה כל כך מזכיר לי את קמילה אמא שלך בהם כל תנועה ומעלה שיוצאת מפיך אתה פשוט הכל..."
רופאה מסריחה...
זה שהיא מכירה את החולשות שלי לא אומר שהיא צריכה להשתמש בהם בעל פעם שהיא מרגישה מאוימת מימני...
מבטה הפך מקריא דוחה לחמים ומקרב והיא כשחיוך עדיין מרוח על שפתיה:"ראיין אני יודעת שההתרמה הזו חשובה לך מאוד,ואני גם יודעת שאתה עושה את זה כדי לשמח את אימך שם למעלה, אבל אם תשאל אותי היא הייתה מעדיפה שתישאר בחיים ותקים משפחה שתחמם ותאהב אותך לכל החיים כפיצוי למה שהיא לא הספיקה לתת לך..."
מחיתי דמעה סוררת מעניי גיחכתי בעצבות ותיסכול ועניתי:"
תדעי לך שבתורה רופאה את בן אדם מאוד אכזרי..."
היא חייכה בזכיחות ושילבה את ידהה האחת בשניה.
לאחר שניות ספורות התרוממתי שהבנתי שאם אשאר במשרד המזוין עוד קצת אני אצא כשעניי נראות כאילו פתחתי אלרגיה לאבק מרוב נפיחות אז החלטתי לחסוך את הבושה ופשוט יצאתי.
כשיצאתי לוסי פקידת הקבלה חייכה אלי בחמימות והושיטה לי מה שהיה נראה כמו מסמכים כלשהם ואמרה:"דוקטור פרקינס אמרה לי להעביר לך את זה כשתצא..." היא בן אדם נחמד בניגוד לשטן ללא הקרניים שישב בתוך המשרד המסריח...
פעם חשבתי שזה מוזר אף פעם לא עשיתי בשביל לוסי שום דבר יוצא דופן כאילו היא מתנהגת כאילו הצלתי את חייה או משהו...
אז שאלתי את דוקטור בנטלי פעם אחת למה נראה לו שאנשים נחמדים אלי מבלי סיבה ממשית. למשמע שאלתי הוא צחק בקול וענה לי:"ראיין,מתי בפעם האחרונה הסתכלתה במראה?" לא הבנתי מה הוא רוצה אז עניתי בפשטות "היום בבוקר סביר להניח..." "למה??" הוא לא השאיר אותי תלוי השאלתי זמן רב והסביר את עצמו מיד תוך שהצביעה אלי "השיער החום הגולש שלך והעניים הירוקות החודרות שלך שאפשר למות רק מליראות את ההשתקפות מהן!
אתה שרירי והכתפיים הרחבות והמטריפות שלך.אישית אני חושב שאם זה היה חוקי נשים וגברים כאחד היו קופצים אליך ברחוב בניסיון לחבוש אותך!"
"כאילו ברצינות אתה נראה כמו מלאך ששכח את הכנפיים שלו בגן עדן!..."
למשמע דבריו לא הצלחתי לעצור את עצמי והתפרצתי בצחוק, לאחר שנרגעתי מעט אמרתי:"אתה אומר לי עכשיו כי אנשים נחמדים אלי כי אני נראה טוב בעצם??" הוא הינהן לאות אישור, חייך אלי חיוך רחב  ותפח על שיכמי בתנועה אבהית.
חייכתי לעצמי כשניזכרתי בשיחה הזו עם דוקטור בנטלי אך לא שמתי לב לכך שלובי המשיכה לפטפט אתי והיא היתה בטוחה שאני מקשיב...
"אני מאוד מתרגשת בשבילך שאתה סוף סוף מגשים את החלום שלך לגבי ההתרמה שמעתי שהניתרמת היא בעלת אישיות קצת בעייתית... בכל מקרה בהצלחה..." היא נופפה אלי בזמן שהלכתי לדרכי.
עליתי לאוטו ונסעתי מבלי לשים לב ללידיעו ביצ' שהיה בדרום ניו יורק שם נהגתי לבלות הרבה זמן איכות עם אימי לפני שחלתה...
כשהגעתי לשם חלצתי את נעלי והתיישבתי על החול הרך בוהה בהישתעות בשקיעה היפיפיה נשמתי עמוק לראותי את האויר הצח  ופתחתי את תיקיית המיסמכים שלובי הביאה לי מוקדם יותר בבית החולים...
אמה קרול בת 23 סטודנטית שנה שניה לאומנות באוניברסיטה לאומנויות ניו יורק.
יש לה משפחה אוהבת והיא נראת די מאושרת כמה קשה זה כבר הולך להיות???

היוש סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הפרק הזה אבל אני אדאג לפצות אתכם היטב בפרקים הבאים...😊😊
אני מזכירה שוב שזה הספר הראשון שלי והייתי ממש שמחה למשוב כמה ואמרתי כדי שאדע מה צריך לשפר להבא מקווה שתהאבו נתראה בפרק הבא...❤️🥰😘