למה אתה??!

פרק 5:אמה

התרחקתי מראיין כשחיוך רחב וממזרי מרוח על פני כן יצאתי כלבה אז מה?!
"אז בו לא ניתראה שוב אוקי?..."
גיכחתי לעצמי שוב כשניזכרתי במילים שיצאו מפי רק ליפני ממספר שניות, והפרצוף ההמום שלו כששמע אותן היה שווה כל דקה בלתי נסבלת שבילתי לצידו.

צעדתי במהירות לכיוון הספסל הקבוע שלי מול המשרד של דוקטור פרקינס והתיישבתי בניסיון להסדיר את נשימתי לאחר ההליכה המהירה לשם
מאז שחלתי אפילו פעולות קלות כמו לרוץ לקפוץ להתכופף התחילו להקשות על נשימתי ועל גופי ועכשיו למרות שרצתי רק קצת התנשפתי כאילו הרגע סיימתי לרוץ מרתון...הוצאתי את הנייד מכיס מכנסי הסתכלתי בהודעות האחרונות שלי,חייכתי כשראיתי הודעה מאמט ("מחכה כבר לפגוש אותך,מתגעגע המון"❤️)
לאחר מכן הוא שלח לי את השעה שבא אנחנו יוצאים כדי שאדע לארגן את זמני היטב.
הרמתי את מבטי כשדלת המשרד נפתחה והורי יצאו ממנו כשהילה מטרידה של עושר אופפת אותם,חייכתי קלות לעברם רק כדי שיחשבו שגם אני שמחה כמותם...
לאחר מילוי פרידה קצרות לעבר הדוקטור צעדנו למגרש החנייה בזמן שמיהרתי את הורי שהיו שאננים במיוחד לעומתי,"אני עוד יאחר לדייט שלי בגלל שניכם!..." נזפתי בהורי כדי שיבינו שחשוב לי להרגיש נורמלית מידי פעם.
"דייט?!"
אימי שאלה ופערה את עיניה לרווחה:"כן דייט, ועכשיו אני נשבעת לכם שאם לא תמהרו לפחות קצת אני פשוט אסע בלעדיכם...!"
למשמע דברי אבי חייך ואימי ציקצקה בלשונה כאות לאכזבה שחשה,היא הייתה עושה זאת הרבה לאחרונה... במיוחד כשאהיתי עושה דברים שלדעתה לא התאימו למישהי חולנית כמוני...:"אני עדיין לא הודתי לאמת כמו שצריך על זה שהוא נשאר איתך למרות מחלתם,דבר כזה ראוי להארכה!"
הכריזה אימי כשהגענו סוף כל סוף אל הרכב.
גיחכתי את עניי ווידאתי שהיא לא שמה לב לכך שיה שאמרה העציב אותי.
לא יכולתי לתת להוריי לדעת שאמת עוד לא יודע על מחלתי,כי אם הם היו יודעים על כך הם כבר היו מספרים לו בעצמם דבר שבכל מחיר הייתי מעוניינת להימנע מימנו!.
עד שהגענו הביתה כבר הספקתי לחשוב מה אלבש ואיך הסדר את שערי ובקיצור איך אראה בשביל אמט היום כשהגענו הביתה מיהרתי כל כך עד שכמעט צעדתי במדרגות המובילות אל חדרי, אך למזלי ברגע האחרון תפסתי במעקה וניצלתי...
לאחר שסידרתי את בגדי על הקולב ליד המראה נכנסתי למקלחת זריזה רק כדי לנקות את ריחו של בית החולים מעלי...
בדיוק שסיימתי להתלבש דפיקות עדינות נשמעו על דלת חדרי,חשבתי שזה אמת שקדים ובא לאסוף אותי,אך הופתעתי לגלות שאלה היו סמנטה ורייצ'ל;"באנו לעזור לך להתארגן לדייט שלך..."שתיהן אמרו פה אחד כשעל פניהם מרוח חיוך זוהר.צחקתי לעצמי בשקט והתיישבתי בכבדות על מיטתי:"טוב אז הלכת על הסגנון האלגנטי אני רואה..."אמרה רייצ'ל באגביות:"לאן אתם הולכים ?זו איזה מסעדת יוקרה כזאת?עם מלצרים מפונפנים כוסות מיקריסטל?..." " וואו תעצרי את הסוס!" גערה רייצ'ל בסמטה שהמטרה עליי מבחר שאלות לגבי המקום שאליו אמת הזמין אותי...
"אוקי בסדר אני אשתוק,אבל זה עדיין מקרן אותי לאן אתם הולכים?"שאלה סמנטה בשנית:"האמת שאני בכלל לא יודעת,אמת אמר לי להתלבש באלגנטיות ושהמקום שאליו אנחנו הולכים הוא הפתעה..."
למשמע דבריי סמנטה הנהנה לעצמה במבט רציני ורייצ'ל הכריזה בקול:"כצפוי אמת תמיד היה הטיפוס המפתיע..."
גילגלתי עניים בתיסכול מהסקנות של שתיהן,ולאחר כמה רגעים של שקט סמנטה נעמדה ואמרה בכל סמכותי:"טוב בינתיים אנחנו סתם יושבות כאן ומבזבזות זמן , אז על איזה כיוון חשבת אמה?..."
"האמת שבדרך לכאן ניסיתי לחשוב על כך ועכשיו כשהשימלה עלי סיגנון השיער שבניתי עליו לא נראה לי מתאים...ועכשיו שתיכן הגעתן אז אני מפקידה זאת בידייכם,תפתיעו אותי...!"הכרזתי בקול למשמע דברי שתיהן חייכו אלי בשמחה, רייצ'ל ניגשה לשידת הנעליים שלי וסמנטה לשידת האיפור.
בעודי מתיישבת בכיסה שידת האיפור הפעלתי את מערכת המוזיקה שלי והשיר-"Shake it off" של טיילור סוויפט התנגן,זימזתי בהנאה בקצב השיר.
צחוק מתגלגל נישפח מגרוני למראה שהשתמשה במכשיר הרולים המיתחמם בתור מיקרופון,בזמן שרייצ'ל כבר הוצאה זוג עקבים משקית שהביא הנאיתה יחד אם הערבים היא הוציאה גם שימלת ערב תואמת ועוד כמה סטוקים של איפור היא וסמנטה שרו ורקדו סביבי תוך שהם מאפרות אותי מוסדרות את שערי.
תוך חצי שעה כבר הייתי מוכנה לגמרי לכבוד הדייט שלי,התבוננתי בהלם באישה שנישקפה אליי בצד השני של המראה,היא נראתה כל-כך יפה ואלגנתית בשמלת הכתפיות השחורה ובסנדל העקב בשחור התואם שהיה משובץ באבנים נוצצות בצבע כסף ברצועותיו,והאיפור הפשוט אך המהמם כל כך הדגיש את הצבע הירוק החודר של עיניי ואת כל שאר תווי פניי,חצי הקוקו המוגבה הקנה לי מראה אצילי אך פשוט בו בזמן והעגילים הכספות והנקודתיות עם הפנינה התלויה בסופם העניקו לי מראה נסיעתי של ממש!
"האמת הולך ליפול מהרגליים כשיראה אותך!"הכריזה סמנטה בקול;"אנחנו עוד ניראה בקשר לזה ..."ענטה רייצ'ל בערמומיות:"אתן לא חושבות שהשסעה חושף יותר מידי?"אמרתי בחשש ולחשתי את רגלי תחת השבע שהגיע עד לחצי מהירך שלי;"את יודעת את צריכה סדנה להרמת הביטחון העצמי!"סיננה סמנטה:"בדיוק סימן קריאה תהיי גאה במה שיש לך,בגוף שלך!"אמרה רייצ'ל היססתי מעט אבל אז חייכתי חיוך גדול ואמרתי:"תודה בנות,אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכם!.."למשמע דבריי שתיהן חייכו בחמלה והיה ניראה כאילו הן עומדות ליפרוץ בבכי...
ניגשתי אליהם וחיבקתי אותן חזק מאמצת אות קרוב ומסרבת לשחרר.