בס"ד
לחלוף עם הרוח – פרק 21
"סול מי פה סול רה" אני אומרת לשירן ומחייכת. "עכשיו את."
היא עוקבת בקול אחרי התווים תוך כדי שאני מתקנת אותה. קשה לה, כי היא די מתחילה ומזייפת הרבה, אבל לא אכפת לי. אני לא אומר לה את זה.
חיכיתי לשיעור הזה כל היום, עם הבנות שלא ריחמו עליי אפילו לא לרגע קטן. התאפקתי כל כך לא לברוח פשוט חזרה הביתה, אבל החלטתי שמעכשיו אני מנסה יותר ונאבקת.
מה היא עושה לי הילדה הזאת?
שירן מקליקה באצבעותיה מול פניי כשאני מתעוררת מהמחשבות. הלוואי והראש שלי היה פשוט מתרוקן מהכול, כמו שקורה כשאני מכוונת את המוזיקה באוזניות לעוצמה הגבוהה ביותר ועוצמת עיניים.
"מה את בורחת לי שוב? בואי נגמור את השיר" היא צוחקת ואני מחייכת ומביטה בה בחיוך רגזני מזויף. היא רק צוחקת חזק יותר, ואני מצטרפת אליה.
~~~~~
השיעור האחרון נגמר כשג'יזל נכנסה לכיתה בה למדתי בהתרגשות ואחזה בידי, גוררת אותי במסדרונות הבניין שלנו בעוד שאני מנסה לסגור את רוכסן התיק בידי השנייה.
"מה קרה?" שאלתי, צוחקת מהמצב המגוחך.
היא נעצרת ומחייכת אליי חיוך רחב. "מתמטיקה.." היא מושכת את המילה ארוכות וממשיכה ללכת. למה היא כל כך מתלהבת משיעור? או מתלהבת בכללי?
יצאנו מהבניין וג'יזל הובילה אותי תוך שטף דיבור מהיר לכיוון הנגדי מהמגורים שלנו.
"לאן אנחנו הולכות?" שאלתי.
קיבלתי את תשובתי כשנכנסנו למבנה עצום שדמה לאחוזה עתיקה. התקרה הגבוהה הייתה כיפת זכוכית כחולה עם עיטורי ויטראז' שהייתי שמחה לבחון לולא ג'יזל שהובילה אותי בין כונניות הספרים הרבות שמילאו החדר לגובה רב.
"שבי כאן" הצביעה ג'יזל על פינת שולחן וכיסאות ואני צייתי. היא יצאה מהדרך בה באנו ואני נותרתי שם לבד.
כמו בכל ספריה, שרר שקט מוחלט, ואחרי המתנה של דקה כבר נעמדתי והתחלתי לבחון את מדפי הספרים העמוסים שביניהם חיכיתי.
שלפתי ספר שעל כריכתו תמונה של מפה, ונעץ אדום גדול נעוץ בה, והתחלתי לקרוא בעמוד אקראי.
"אולי היכולת שלנו לדמיין את העתידים האלה תהפוך אותם לאמיתיים ואולי לא, אבל בכל מקרה אנחנו צריכים לדמיין אותם."
"מעניין?" שמעתי קול מאחורי והסתובבתי בבהלה, ב"עמדת מוצא".
"הו לא, אל תהרגי אותי בבקשה. יש לי משפחה שמחכה לי" הוא הרים ידיים וחיוך עלה על פניו.
"יש לך?" שאלתי בתמיהה והורדתי את ידיי מטה.
הוא סירק את שיערו בידו במבוכה. "לא, אבל לא משנה. פרט שולי. אני ג'ייסון, אגב" אמר והושיט את ידו ללחיצה.
YOU ARE READING
לחלוף עם הרוח
Teen Fictionבס"ד מצד אחד - "את האדם הכי מדהים שפגשתי" ומצד שני - "חבל שנולדת. העולם היה מקום הרבה יותר טוב בלעדייך". אופאל היא נערה בת ארבע עשרה החיה תחת צל ההשפלה והבריונות. במשך שלוש שנים, מאז עברה משפחתה דירה, היא לאט לאט דועכת ונסגרת יותר ויותר, עד שלבסוף ה...
