בס"ד
פרק 9
בכי. לא סתם בכי, בכי חנוק, של תסכול.
כעס. כל כך חזק שאפשר לחוש בו באוויר החדר.
ייאוש. עמוק ומייסר, טומן בתוכו אכזבה שאי אפשר לתארה במילים.
פקחתי את עיניי לכדי חריץ צר. המראה שניבט לפניי לא היה "מלבב" במיוחד. אור ישב רכון בתשישות מעל ערימת נייר קמוטים. הוא נטל פיסת נייר נוספת וכתב בהרהור מספר שורות. מבט לא מרוצה ננסך על פניו והוא קימט את פיסת הנייר והשליכה בכעס וייאוש. כדור הנייר לידי, על המיטה, ואחר מספר היסוסים מצא עצמו בידי, אצבעותיי מיישרות את קימוטיו.
הבטתי בכתב המסולסל והמאורגן והתחלתי לקרוא.
"אבא יקר,
אני יודע שאתה ממש עסוק אך ניצבת לפניי בעיה.
האבן כאן. כרגע לא החלתי במשימה עקב..."
המילה 'עקב' הייתה מחוקה ב-X והנייר המקומט העיד על חוסר שביעותו של הכותב מתוכן המכתב.
קראתי את הכתוב פעם נוספת, מבולבלת.
איזו בעיה? על איזו אבן הוא מדבר? "לא החלתי במשימה..." איזו משימה ולמה? מה עובר על אור?
השתעלתי ואור קפץ במקומו, מבוהל. כשהביט בי אורו עיניו והוא נטל פתק נוסף וכתב במרץ.
"אולי עוד יש תקווה..." הוא מלמל ואני נותרתי נטועה במקומי, מופתעת משינוי מצב הרוח הקיצוני שלו.
YOU ARE READING
לחלוף עם הרוח
Teen Fictionבס"ד מצד אחד - "את האדם הכי מדהים שפגשתי" ומצד שני - "חבל שנולדת. העולם היה מקום הרבה יותר טוב בלעדייך". אופאל היא נערה בת ארבע עשרה החיה תחת צל ההשפלה והבריונות. במשך שלוש שנים, מאז עברה משפחתה דירה, היא לאט לאט דועכת ונסגרת יותר ויותר, עד שלבסוף ה...
