לחלוף עם הרוח

פרק 3

בס"ד

פרק 3

היום שלמחרת היה מלא חוויות. ארזתי בגדים לשני תיקים גדולים, לקחתי את הכסף שחסכתי במשך השנים למטרה זו, ועוד חפצים שחשבתי שאזדקק להם. כשניגשתי למדף האחרון בחדרי – בו היו מונחים פסלונים רבים מחרסינה, קטנים ושבירים – הבטתי בתמונה הממוסגרת והישנה, תמונה שלי ושל הוריי בחוות הסוסים שבחוג הרכיבה. התמונה צולמה לפני כשש שנים, ביום האחרון שלי בחוג, ואני הייתי רק בת שמונה ומספר חודשים. מהתמונה הביטו אליי הוריי, מלאי גאווה על הצטיינות ביתם. ביתם הקטנה והמיוחדת. הזיכרון הכאיב לי, אמר לי להישאר, לחכות להם כאן, בבית, אך אני ידעתי שעליי לעזוב.
דמעה ראשונה נשרה מעיני, פותחת את הסכר לבאות, כאשר חשתי ביד חמה מונחת על כתפי, מנסה לנחמני. לא הבנתי כיצד לא שמעתי אותו נכנס, אך מבט אחד בשעון הבהיר לי שאני מאחרת.
"הם אנשים טובים. כולם בכפר אוהבים אותם והצטערו לשמוע." אמר לוקס בקול רך ומרגיע. הבחנתי בכך שדיבר בלשון הווה אבל התעלמתי מכך. יותר חשוב היה לי לשאול אותו דבר אחר.
"אתה מכיר את ההורים שלי?" דמעה מצאה את דרכה מעיני מטה, מלוחה וחמה, וטעמתי אותה בפי. לוקס השפיל את ראשו והנהן. שתיקה עצובה שררה ולוקס קטעה אחר מספר דקות כששאל "את צריכה עזרה במשהו?"
"כן. תודה.." השבתי, נושמת נשימה עמוקה ומרגיעה. ניגבתי את דמעותיי, נטלתי את התמונה, הוצאתי אותה בזהירות אין קץ ממסגרתה וטמנתי אותה עמוק בכיסי. לאחר מספר דקות עמדנו שנינו בפתח ביתי בעודי נועלת את דלת ביתי לתקופה ארוכה.

"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי את לוקס. ישבתי מנומנמת במושב האחורי ברכבו השחור. השעה הייתה כבר מאוחרת. נסענו כבר שבע שעות, עם הפסקות כמובן, אך עדיין נסיעה ארוכה הייתה אותה הנסיעה. כשהשעון הורה על השעה שש בערב חזרתי על אותה השאלה, אך הוא שתק. ייתכן כי לא שמע וייתכן שפשוט בחר שלא לענות. לאחר כמחצית השעה שאלתי עוד פעם, יודעת שהוא לא יענה ואין טעם שאשאל, והוא סובב את ראשו אליי כשחיוך ממתיק סוד נסוך על פניו. "ליער סקרופוליס, ששמו היותר ידוע הוא יער האודם שבצפון. יותר מכך איני יכול לגלות, זוהי הפתעה." אמר ולא הוסיף עוד לדבר עד שהגענו למקום.

היער היה מקום שקט ושומם, ואף נפש חיה לא הייתה שם מלבדנו. "שונאת שקט!" רטנתי וכתגובה קיבלתי חיוך ואצבע על השפתיים, מורה לי להיות בשקט. לוקס הוביל ואני נשרכתי אחריו, תשושה ועייפה. לאחר הליכה בת כרבע שעה הגענו לקרחת יער שבה, כך הודיע לוקס, נעביר את הלילה. קבענו תורנות שמירה ולוקס היה הראשון לשמור. התמקמתי על הקרקע משתמשת בתיקי האחד בתור כרית ובשני השתמש לוקס כבכיסא. לאחר כשלוש שעות התחלפנו ואני העברתי את המשך הלילה בעיכול מאורעות אמש והיום. לא ידעתי באמת ממה עליי לשמור עלינו, וקיוויתי שלא אצטרך לגלות.