הצד השני

פרק שתים עשרה

בקושי חלפה דקה וגיל הגיע. פתאום נזכרתי בכל מה שקרה אתמול ולא ידעתי בכלל מה לומר לגיל. אני חייבת לשתף אותו במה שקרה, או לצאת מולו. כן, זה זמן טוב!
שיט: "אז זה הכל, למנוע לחץ וחרדה. נורא קשה." המחשבה הדהדה בראשי והבנתי שלצאת מולו כבר לא יקרה, לא היום, אם בכלל.
בלי ששמתי לב גיל נעמד מולי וראיתי על עיניו שהוא מתוח, למרות שהוא ניסה להסתיר זאת בחיוכו. נפלתי אל זרועותיו וחיבקתי אותו חזק. עמדנו ככה שניות ארוכות. אני לא יודעת מה גיל חשב עליי באותו רגע, אבל אני הרגשתי ממש קרובה. לא בקטע רומנטי, מין הסתם, אבל הרגשתי אליו חיבור ממש חזק.
דמעה קטנה גלשה במורד לחיי בזמן שחיבקתי אותו.
התנתקתי מהחיבוק ונתתי לו לראות את הדמעה הזו, לא הסתרתי אותה, זה צד חדש בי, שאני שמחה שהוא ראה. חייכתי מבעד לכמה דמעות נוספות ושנינו שתקנו וחייכנו זה אל זה.
"את רוצה שנלך לפארק ותספרי לי הכל?" גיל שבר את הדממה. "כן" עניתי והסתובבנו לכיוון הפארק.
אל גיל אני הרגשתי תמיד חיבור מיוחד, חזק יותר מעם כל אחד בחבורה.
"אזז..." התיישבנו בספסל בפארק והוא המשיך "מה קרה? איך את?" "אני אספר לך הכל, אבל בתנאי שלא תספר לאף אחד" כשאמרתי הכל התכוונתי אל זה, אני עומדת לצאת מולו מהארון החשוך שלי, ואולי סוף סוף ידלק בו פנס אחד קטן, שיאיר את הדרך לעוד כמה פנסים. הייתי נחושה להצליח. לעזעזאל עם ה"לא להילחץ" אני מספרת לו וזהו. משום מה הרגשתי ביטחון ממש גדול באותו הרגע.
"מבטיח" הוא אמר, וסמכתי על המילה שלו.
"אני.." התחלתי ולא ידעתי איך להמשיך. גיל חיכה ולא אמר כלום, רק הסתכל היישר אל תוך עיני. "אני לסבית" אמרתי מהר. לאחר שתיקה קצרה הוא אמר: "מה?" הוא היה נראה מבוהל. התחרטתי על כל מילה שלי ונכנסתי ללחץ, מה שלא רציתי שיקרה.
"אני לסבית" חזרתי על עצמי והאמת שכמה שאני אתחרט ומתחרתת על זה, אני מרגישה כאילו הייתי ממש קלילה, אבל ממש, כאילו כל המשקל שיש לי בגוף ירד.
גיל התנער והוריד את עיניו מעיני סוף סוף. "סליחה שלא סיפרתי לך עד עכשיו" הרגשתי אשמה. אני לא יודעת אפילו למה או על מה. "גיל? הכל בסדר?" שאלתי כשראיתי שהוא נהיה אדום. "כן, ב.." ראיתי שהוא נחנק מלעצור את הבכי "גיל?" "בט..ח, אני בסדר" הוא אמר במהירות ולא הבנתי מה קורה איתו. "גיל, בבקשה תגיד לי מה קורה" ביקשתי.
"אני..סליחה על התגובה שלי. פשוט.." "דבר!" אמרתי חלקית בצחוק. שתקנו שוב, בערך דקה שלמה, עד שגיל אמר, או יותר נכון צעק: "הייתי דלוק עלייך! ריי. בגלל זה אמרתי 'לא' לגל, בג..בגלל שהייתי דלוק עלייך, סבבה? עכשיו הבנת, ריי?" הוא קם מהספסל ורץ לעבר ביתו. ואני נשארתי מקובעת על הספסל. מנסה לעקל את מה שקרה מול הראשון שיצאתי בפניו. כיף.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

וואו תודה על 500+ קריאות😍😍
נראילי שהרסתי לרובנו את הדמיון על גיל..
אני אשמח שתגיבו מה אפשר לשפר ואם אהבתם.ן את הפרק✨

רגע רגע..עדיין לא הרגתם אותי בגלל הפרק הזה? יאייייי👀😚