ילדת רחוב שלי

לוסיו

קמתי בבוקר וקרן שמש מעירה את עיניי הירוקות ושיערי השחור פרוע. קמתי מהמיטה וצעדתי לעבר הדלת אך רעש של שקית הסיח את דעתי "מישהו פה?" שאלתי ובחדר היה הד, אם כל הגודל של החדר הזה אפילו יהיה פה מקום לשתי פילים. "שאלתי אם מישהו פה" צעקתי והתקדמתי בשקט לעבר המגירה ולקחתי אקדח. "אם לא תצא אני ארה" כיוונתי את האקדח למעבר מתחת למיטה. ולפתע הדלת נפתחה ודמותו של דומניקו הופיע וכיוונתי אליו את האקדח "את מתכוונת להרוג אותי?" שאל בציניות ונכנס פנימה "דומניקו הבהלת אותי" זרקתי עליו את האקדח והוא מיד תפס אותו כאילו הוא מיומן. "מה אתה צריך?" שאלתי ופתחתי את הארון לבחור בגדים. אין לי שום סיבה להיות נגד דומניקו הוא הציל אותי, הוא נתן לי לחיות כמו שאף אחד לא נתן לי או יתן, אני מודה לו אני חייבת לו את חיי. "אדריאנה הכינה ארוחת בוקר כולם מחכים רק לך" התרומם והתקדם לעברי. "תכף ארד" עקפתי אותו והנחתי את הבגדים על המיטה. הורדתי את החולצה והמכנס ונשארתי רק עם חזייה ותחתונים, סט תחרה אדום. הבטתי בבגדיו של דומניקו. חולצתו הייתה שחורה מכופתרת ומכנסיו שחורות ושעון רולקס זהב על ידיו. הוא הביט בכל סביב החדר רק לא להביט בי חצי עירומה. עמדתי ליד הדלת ויצאתי, הוא יצא אחרי.
"תודה לאל" שמעתי את אישתו אדריאנה לוחשת לעצמה. הסתכלתי על הילד של דומניקו ואדריאנה, אין לי איך להסביר את האהבה שלי לילד המתולתל הזה. "ספיידרמן בא לאכול אותך!" דיגדגתי אותו הוא צחק בקולי קולות. ראיתי את ידיה של אדריאנה מושכת את הכיסא של בנה מריו כדאי שישב רחוק ממני, אני לא יודעת מה יש לאדריאנה ממני ולמה היא שונאת אותי כאילו שרפתי את רומא. "מספיק אם השטויות" לחשה לו ואני שמעתי את זה אבל התנהגתי כאילו אני חירשת לחלוטין. "אמא אני שנייה בא" מריו אמר במתיקות וקם מהשולחן. התקרבתי עם ידי כדאי לקחת עוד מהסלט ואצבע רטובה דגדגה את יריכיי, נבהלתי והתרחקתי מהשולחן, הבטתי בדומניקו ואז באדריאנה במבוכה והורדתי את ראשי מתחת לשולחן ונאנחתי שראיתי את מריו מדגדג אותי אחרי שהאצבע שלו הייתה בתוך הפה "מריו אתה מנסה להבהיל אותי?" שאלתי בחיוך והוא צחק והנהן "בוא הינה" הרמתי אותו ומיד אדריאנה חטפה אותו מידיי "תאכל בלי לעשות שטויות" אדריאנה הביטה בי במבט זועם "אדריאנה מספיק" דומניקו פצה את פיו "תדברי יפה ללוסיו!" שאג עליה חזק שאפילו אני נבהלתי. "זה בסדר," קמתי מהשולחן "אני הולכת להתקלח" חייכתי חיוך מאולץ ורצתי למדרגות.