הילד הרע שלי

פרק6: הילד הרע שלי❤️‍🩹

אביגיל~
צלצול הטלפון הפסיק את השירים בחדר שלי, ושמה של טליה הופיע על הצג, משוגעת.
״היי, עושה משהו?״ היא שאלה ישר והיה ניתן לשמוע את החיוך שבקולה.
״בערך, מה את זוממת?״ שאלתי בגיחוך וסיימתי לשטוף את החדר. ״רוצה ללכת לבר?״ אנחה מעולה בצחוק נפלטה מפי.
״אני מתארגנת ונלך.״ אמרתי ולאחר רגע צווחה נשמע מעבר לקו כך שהייתי צריך להרחיק את הטלפון מאוזניי. ״לא פלא שאת רשומה אצלי בטלפון משוגעת.״ אמרתי וחזרתי לחדרי, שכבר הספיק להתייבש ממזגן החימום.
״גם את רשומה אצלי משוגעת ועם סמיילי מטורלל.״ צחקתי ופתחתי את הארון. ״מתאים לי.״ אמרתי וסירקתי בידיי את שערי הבלונד הארוך בגוונים.
״אני רבע שעה אצלך,״ טליה אמרה וניתקה את הטלפון.
שסיימתי להתארגן מרחתי קצת קונסילר מסקרה וסומק על הפנים וטשטשתי מהר הכל.
לא רציתי ללבוש משהו חשוף מידי, במיוחד למועדון.
אז בסוף החלטתי על שמלה בצבע שחור עם חגורה ומגף עקב לבן, הבחירה המושלמת.
אספתי את שערי הבלונד לחצי קוקו ומרחתי קצת לחות על השפתיים.
דפיקה על דלת חדרי הבהילה את גופי. ״תפתחי מכוערת.״ אריאל קרא.
לאחר רגע פתחתי את מנעול החדר ונעלתי ישר כשניכנס. ״אני הולכת לבר עם טליה, ואני צריכה שתגיד משהו להורים.״ אמרתי ישר.
״תשמרי על עצמך, ואם את צריכה משהו את ישר מתקשרת.״
״ברור.״ אמרתי וסידרתי את השמלה. ״את נראת מהמם.״ חיוך הבליח על שפתי.
לי ולאריאל היה קשר מיוחד.
עם איתי פחות הסתדרתי ואדווה קצת מעצבנת ואחרי הערות שלה לעברי לא הרגשתי צורך בקירבה שלה אליי.
״תודה.״ צפצוף המכונית של טליה נשמע, ואם טליה לא הייתה מפסיקה לצפור כל הרחוב היה שומע. ״קחי.״ אחי אמר והוציא לעברי כסף.
״תודה, אחזיר לך אותו.״ אמרתי וחיבקתי אותו.
״לכי כבר, אחפה עלייך.״ פתחתי את החלון בחדרי ולמזלי גרנו בקומת קרקע כך שלא היה לי שום סיכון.
״אני נשבעת שכל השכונה שמע אותך.״ אמרתי כשנכנסתי לאוטו. ״אני בטוחה.״ היא אמרה בצחוק.
״את נראת מדהים,״ טליה לבשה שמלה בצבע כחול ושערה החום אסוף לקוקו מתוח, כך ששערה גולש על גבה הפתוח. ״תודה, כלבה. את יותר.״ היא אמרה ובחנה אותי במבטה. ״זה מושלם לך ברמות.״
חייכתי ונופפתי לה בידי בביטול.
כשהגענו לבר הוא היה כבר מלאה באנשים, חלקם ברחבת הריקודים וחלקם על הבר.
טליה אחזה בידי כדי שלא נאבד אחת השניה בין כולם. ״בואי נלך לקחת לשתות ואז נלך לרקוד!״ היא צעקה, מנסה להתעלות מעל כל רעש המוזיקה. ״כוס אחת!״ קבעתי.
המוזיקה כבר זרמה בתוך הוריד שלי שזזתי לפי צלילי השירים.
טליה הוזיזה את אגנה לפי הקצב והרימה את ידיה באוויר.
גוף חם התקרב אליי מאחור, מניח את ידיו על בטני.
שון, אחד הבנים שפגשתי בבר השכונתי. משהו בו עשה לי הרגשה לא טובה, משהו לא נכון.
״היי,״ לחשתי וניסיתי לזוז ממגעו שלא היה לי נעים בכלל.
״למה יצאת ככה מהבית? את חצי ערומה,״
גוש נתקע בגרוני.
המוזיקה כבר לא נשמע באוזני או זרמה בורידי.
״אני חושבת שהתלבשתי מספיק טוב.״ אמרתי וזזתי קצת ממנו אך ידו אחזה במפרק היד שלי ומשכה אותי בכוח חזרה לעברו.
עיניו השחורות היו קרות וחסרי משמעות.
שערו החום משוך לאחור יותר מידי פעמים.
הוא עצבני.
וזה לא טוב בשבילי, הבנתי את זה כבר באותו היום שנפגשנו ולמזלי לא היה לו את מספר הטלפון שלי, כך שלא יכל לצור קשר.
״אני לא מסכים לך ללבוש את זה, או לצאת למקומות האלה את שומעת אותי?!״ הוא נבח בעצבים וסגר את אצבעותיו חזק יותר על זרועי, שכאב התחיל להתפשט שם.
״אנ...״ מלמלתי בכאב וניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל הוא רק הכאיב לי יותר.
האנשים סביבי לא שמו לב למתרחש, הם היו שיכורים מידי.
״אתה מכאיב לי!״ צעקתי בכאב כשמשך בשערי וגרר אותי מתוך הרחבה.
״שחרר אותה!״ קולה של טליה נשמע וגופו נעצר מיד.
״מי את?״ הוא שאל ובחן אותה ללא בושה כאילו אני לא עומדת שם.
״אל תסתכל עליי ככה, חתיכת בן זונה.
תעזוב את חברה שלי ותעוף מפה לפני שאני קוראת למשטרה.״
היא אמרה באיום וקירבה את גופי לעברה.
שנאתי להיות בסיטואציות האלה, במיוחד איתו.
״אין לך מה לקרוא למשטרה. אני חבר שלה.״
מבטה הפך למבוהל והמום בשניות, כזה שגרם לי לתחושות גועל בתוכי.
״זה חבר שלך?״ היא שאלה ובחנה אותו שוב רק בגועליות.
״אוף מפה שון! אני לא רוצה לראות אותך, אל תתקרב אליי!״ צעקתי בכל כוחי והתרחקתי ממנו.
הבחור הזה יביא לי רק צרות ובארגזים.
״שמעת אותה! עוף מפה חתיכת מזדיין!״
טליה צעקה לעברו והבריחה אותו בשניות.
מנוע האוטו נכבה והאורות כבו.
״את בסדר?״ קולה היה רך ומנחם.
״כן,״ אמרתי בנפנוף יד לביטול, למרות שידעתי בתוכי שזה לא ככה.
״הוא הכאיב לך,״ היא לא שאלה, היא ראתה את הסימנים שהשאיר לי על זרועה היד.
״אני בסדר באמת, אני כבר רגילה.״ אמרתי ופתחתי את דלת האוטו.
״פשוט, תשכחי מזה, בשבילי.״ אמרתי באנחה.
״אבי,״ היא נאנחה ועיניה הכחולות נצבעו כאב, כאב שלא רציתי שתרגיש בגללי.
״בבקשה טליה.״ הצמדתי את כפות ידיי בתחינה לפניה.
היה הנהנה בשקט והתניע חזרה את האוטו.
~
החלפתי לפיג׳מה ארוכה ונכנסתי לתוך הפוך החם והנעים שלי.
דמעות חמות זלגו מתוך עיניי, דמעות של כאב, של מחשבות.
איך הכנסתי אותי לתוך כל הסיבוכת הזאת?
איך הכנסתי את טליה לכל זה? זה כבר יותר גרוע.
הדמעות לא הפסיקו לרדת והרטיבו את כל הכרית, הדבר היחיד שרציתי זה נחמה של מישהו, אבל לא הרגשתי שזה מגיע לי.
הבטן שלי הייתה רעבה בעיקר כי לא הכנסתי היום כמעט כלום לפה חוץ מחטיף אנרגיה קטן וכוס שתיה אחת.
המוח שלי אמר לי להירדם, להשכיח את המחשבות, את הרעב.
אני לא צריכה לאכול, אני צריכה להרזות!
אני לא רוצה שהמשפחה שלי תעיר לי שוב על האוכל, אני לא רוצה להרגיש שוב את תחושת האשמה הזאת, אני מעדיפה לישון ולא לאכול.
מעדיפה להשכיח ממני את הכל, גם את הנחמה הזאת שלא הגיע לי.
————————————————
❤️‍🩹