פרק1: הילד הרע שלי❤️‍🩹

2.1K 100 18
                                    

ג׳ייסון~
ריידן, המאמן שלנו לכדורסל החליט להעניש את כל חברי הקבוצה בגלל איזה שמוק שלא יודע לסתום את הפה שלו. אני מחכה כבר לסיים את כל שלוש סיבובי המגרש שנשארו לי, כי אני רעב, עצבני וגשם זלעפות מרטיב את גופי. ״ג׳ייסון, חכה לי.״ ג׳ייס, החבר הכי טוב שלי צעק לעברי. ״קדימה, ג׳ייס. לא נשאר עוד הרבה.״ צעקתי והמשכתי לרוץ. ״עמית, אתה לא יכול לסתום את הפה שלך לפעמים?!״ ג׳ייס צעק לעברו של זה שרץ מאחורי, זה שבגללו אנחנו רצים את כל המגרש שלושים סיבובים. ״אולי תסתמו כבר שניכם? הגעתם כולה השנה.״ הוא אמר ברוגז וניסה להגביר את מהירות הריצה שלו. ״אולי הגענו רק השנה אבל לפחות אנחנו לא שמוקים חסרי מוח כמוך.״ אמרתי והמשכתי לרוץ. עמית שתק ולא המשיך את השיחה כי ידע שזה לא יגמר טוב. אני ילד בעייתי ואין לי בעיה להגיד את זה. אני מעשן, לפעמים שותה, יש לי אופנוע אבל חוץ מזה אני בסדר. בעצם הציונים שלי שואפים לאפס באמת, ואם השנה אני לא אשקיע בבגרויות האחרונות של כיתת י׳ב. אני עלול למצוא את עצמי מחוץ למגרש הכדורסל, אפילו שאני בטוח שהמאמן שלי לא ירצה להוציא אותי שאני השחקן היחיד שתופס לו את הקבוצה. אני וג׳ייס עלינו לפני שנתיים, הגענו מאמריקה לישראל אחרי ששיחקנו בליגות כדורסל שם, אבל בגלל שאנחנו רוצים להתגייס לצבא החלטנו שהכי טוב לעלות לישראל כבר מכיתה י׳.
כשסיימתי את שאר הסיבובים שנותר לי התקדמתי לעבר חדר המלתחות והוצאתי מהתיק שלי בגדים נקיים. דלת הכניסה למלתחות נפתחה ועמית נכנס בתוכה.
״אל תתרגל לזה, ג׳ייסון. עוד מעט אני זה שהולך להחליף אותך.״ עמית אמר בהתגרות. התקדמתי לעברו עד שריתקתי אותו לקיר. ״מה אתה אומר? אתה בטוח?״
״הא אה.״
״זה שנכנסת לקבוצת הכדורסל של בית הספר בגלל פרוטקציות לא אומר שאתה תהפוך גם לקפטן. אתה חלש, שביר, וקטן. טוב שאתה מצליח להחזיק את הכדור בידיים שלך בכלל.״ גופו התחיל להרתע ולפחד. הייתי גבוה יותר ממנו, שרירי, וחזק יותר בעוד הוא היה קטן ופחדן שנכנס מתחת למחילה של עצמו. ״אתה לא מפחיד אותי.״ הוא זקר את סנטרו. ״אה, כן?״ שאלתי ואחזתי בצווארו, מניף אותו ביד אחת.
״ועכשיו?״ שאלתי בגיחוך. ״תוריד אותי, מניאק אחד.״ לחצתי את ידיי חזק יותר על גרונו. ״מה אמרת?״ הוא התחיל להשתעל ולהיחנק עד שדיבר. ״מצ... מצטער,״
דלת החדר נפתחה וריידן נכנס בה. ״שיט...״ מלמלתי בשקט. עכשיו גיחוכו של עמית נשמע. ״מה אתה עושה? תשחרר אותו ומיד.״ עזבתי אותו והתרחקתי ממנו, נותן לו לנשום אוויר לא שמגיע לו. ״אפשר להבין מה אתה עושה?״ המאמן שאל לעברי בכעס. ״הוא חנק אותי, המאמן.״ עמית אמר לו ושלח לעברי חיוך מתגרה. ״מה נסגר איתך, ג׳ייסון?״
״שהבן זונה הזה לא יתגרה בי כל פעם.״ לא הצלחתי כבר לרסן את עצמי. אני רעב, עצבני והופך כבר למטורף. ״אתה לא עולה היום.״
״מה?״ שאלתי בגיחוך מעורבב בעצבים. ״אם אני לא עולה אנחנו מפסידים.״ צעקתי לעברו.
״תוריד את הקול שלך. אנחנו לא באמריקה ששם אתה עושה מה שאתה רוצה, פעם הבא תשלוט על המילים והמעשים שלך.״
״Maniaci fastidiosi " אמרתי באיטלקית. ״קיללת עכשיו?״ המאמן שאל בעצבים. ״מה זה משנה?״ אמרתי וטרקתי מאחורי את דלת המלתחות. הוצאתי מתוך התיק שלי את קופסת הסיגריות והדלקתי סיגריה אחת והתחלתי להתקדם לעבר מתחם בית הספר

הילד הרע שליWhere stories live. Discover now