הילד הרע שלי

פרק14: הילד הרע שלי❤️‍🩹

מעדכנת שפתחתי גם עמוד אינסטגרם לספרים מי שרוצה השם בתגובות אביגיל~
אחרי לילה ללא שינה, פספוס האוטובוס לבית הספר, ופצעים שיצאו על פני אני חושבת שאני בסדר. טוב, קצת שקר. שעה עמדתי מול המראה כדי להסתיר אותם, עד שהתייאשתי והחלטתי להניח עליהם רק קונסילר ולמרוח מסקרה שחורה על הריסים. סידרתי את כובע הקפוצ'ון על ראשי כשטיפות גשם החלו לרדת, ועליתי מהר על מדרגות האוטובוס שבית הספר שכר לנו לטיול. נערים כבר תפסו להם מקומות ליד החברים שלהם. מיילי וטליה שלחו לי הודעה שהם שמרו לי ולבנים מקומות באמצע, כי כמובן שאני אאחר כמו תמיד. שערה השחור של טליה נתפס בעיניי ולידה שיערה החום בלונד גלי של מיילי. "את נראת גמורה," טליה אמרה כשהגישה לי את כוס השוקו שקנתה לי. "תודה, כשנרד אני אחזיר לך את הכסף." היא גלגלה עיניים למשמע משפטי ונפנפנה בידה. "תשמרי אותו, זה רק שוקו." חייכתי כאות תודה ובחנתי את המקומות מסביבנו. ג'ייס ישב בשורה השניה מול המקומות של מיילי וטליה, כשאוזניות תחובות בתוך אוזניו והתיקים של הבנות במושב לידו. ג'ייסון ישב מאחורי אחותו, כשהוא חובש קפוצ'ון שחור על ראשו ועיניו עצומות. "שמרתי לך מאחורינו ליד אחי זה בסדר? אם לא, תגידי לי ואני אתחלף איתך פשו-"
"זה בסדר, תנשמי." אמרתי ברוגע והנחתי את התיק שלי ליד שאר תיקי הבנות. ג'ייס הרים אליי את מבטו וקרץ לעברי לא לפני שהסתכל לג'ייסון קודם. "טמבל," אמרתי ודחפתי את ראשו כשהוא גיחך ונד בראשו בחיוך. עיניו של ג'ייסון היו עצומות וניסיתי בכל כוחי להיכנס למושב הפנימי לידו מבלי להעיר אותו. עיניו עפעפו לכמה שניות עד שנפתחו לגמרי וננצו בעיניי. "סליחה, לא רציתי להפריע לך. אתה מעדיף שאחותך ת-"
"אני מעדיף שאת תשבי לידי." קטע את מילותי ועזר לי להתיישב על המושב הפנימי ליד החלון. "למה את לא שותה?" ג'ייסון שאל כשהנחתי את כוס השוקו החם על מחזיק הכוסות שתלוי על גב הכיסאות. "אני לא רוצה שיכאב לי הבטן." אמרתי בביטול והרמתי את רגלי על המושב, מקרבת אותן לחזי. "הצלחת לחזור לישון?" שאלתי והנחתי את ראשי על כף ידי, מנסה בכל כוחי לא להירדם. "לא ניסיתי, העדפתי ללכת למכון להתאמן."
"מצטערת שוב שגרמתי לך לקום מהשינה,"
"תפסיקי להתנצל כבר מיני, זה בסדר." השפלתי את מבטי וחיוך קטן עלה על שפתי. "חזרת לישון?"
"לא. העדפתי כבר לסדר לי את התיק לטיול," אמרתי בביטול וחזרתי להביט בעיניו הירוקות שיכולות לסחוף אותי איתן לתוך יער אפל ויפה. "אז לא ישנת כל הלילה?" נדנתי בראשי לשלילה. ידיו סגרו את הווילון והחשיכו קצת את המושבים שלנו. "מה אתה עושה?" שאלתי בבלבול. "עוזר לך לישון." הוא אמר בפשטות והניח את ראשי על רגליו. "ג'ייסו-"
"לא ישנת כל הלילה, אביגיל, תנסי לישון קצת."
"בסדר." אמרתי וחרצתי לעברו לשון, אבל לפני שהספקתי להחזיר אותה לפי אצבעו של ג'ייסון טפחה עליה וגרמה לי לגחך. הוא החזיר את ראשי לברכיו וסידר את הקפוצ'ון שעל שערי, הוא לקח את הקפוצ'ון השני של ג'ייס והניח אותו בין המושב מאחורינו לבין המשוב שמלפננו במעבר, כך שחסם את שדה הראיה של שאר התלמידים שישבו באוטובוס. "תודה, לא היית צריך," אמרתי וקיפלתי את רגלי על המושב הפנימי. "תנסי לישון מיני," אמר ושיחק עם קצוות שיער שבצבצו מכובע הפוטר שלי. ריחו של ג'ייסון חדר לאפי, מצמרר כל חלק בגופי. רק רציתי את הריח הזה דבוק על השיער שלי ועל כל חלק קטן בגופי. אצבעותיו שנגעו בשערי ובלחיי גרמו לפרפרים לעוף בתוך בטני. ידעתי שאסור לי לחשוב על כל זה או להרגיש ככה, במיוחד שהוא חבר מאוד טוב של אחי. ועצם העובדה שאני לא יודעת אפילו איך ג'ייסון מרגיש. ניסיתי בכל כוחי לישון, אבל זה היה קשה כל כך לעשות זאת כשאצבעותיו לא מפסיקות לגעת בשערי ולהעביר גלי חום בכל גופי.
~
"למה חייב בכל טיול לטפס על הרים לעזאזל!" טליה אמרה בעצבים והתיישבה על סלע באמצע המסלול. "הוא לא יציב משוגעת, קומי ממנו." מיילי אמרה ואספה את שערה לבקיעה מסורבלת של שיער. "בנוגע ליציבות," טליה אמרה וקרצה לעברי כשגלגלתי את עיניי. "שלא תעזי." אמרתי באיום והנפתי לעבר אצבע כאות אזהרה. "נו, באמת אביגיל, כאילו לא ראינו שישנת על האח החתיך הורס של מיילי."
"טליה את מוכנה לסתום כבר?!" מיילי גערה בה, "זה אח שלי."
"בדיוק. ומזל שאת מסמנת טריטוריה, אביגיל. כי בכל רגע שי-לי, מוכנה לקפוץ על הטרף שלה." טליה אמרה ועשתה קול שאגה שגרם לי ולמיילי לצחוק. "אני עדיין לא מאמינה שהכנסת את הראש שלה לאורז. זה היה גאוני." מיילי אמרה והעלתה לי את תחושת הרעב. הטיול התקיים בחורף ככה שחום כמעט ולא מרגישים, אבל את הרעב כן.
רעש צחוקם של הבנים השיח את דעתנו וגרם לנו לסובב את ראשנו לעברם. "טליה קומי מזה," ג'ייס גער בה והרים אותה מהסלע הלא יציב. "תרגעו חבורת פרנואידים לא הייתי נופלת." היא אמרה וגילגלה את עיניה. "מתי עושים הפסקת אוכל? ג'ייסון רעב!" ג'ייס צעק למדריך שהיה רחוק ממנו שנות אור. "אל תאשים אותי בזה שאתה רעב מניאק. בעיה שלך שלא אכלת מקודם," ג'ייסון אמר וסידר את כובע הקפוצ'ון על שערו הבלונד. לא ישנתי דקה בכל השלוש שעות נסיעה, בייחוד שלא הצלחתי לחשוב על משהו אחר חוץ מעל האצבעות שלו שלא הפסיקו לשניה לגעת בשערי. "טוב, בואו נמשיך. קר לי, אני עייפה ובאה לי לישון. תתקדמו כבר." מיילי גערה בחוסר סבלנות ודחפה את טליה וג'ייס קדימה לעבר המסלול. "תתקדמו אני אוספת את השיער ובאה." קראתי והורדתי את כובע הקפוצ'ון משערי, נותנת לרוח הקרה לפזר את כולו ולבלגן אותו. "תתקדמו אני אחכה איתה," ג'ייסון קרא לעברם. "תודה." אמרתי והוצאתי גומיה מהתיק שלי ואספתי את שערי הארוך. "להחליף לך את השם לרפונזל?" גיחכתי ונדתי בראשי. "אני אשאר בשם המקורי שלי, מיני." אמרתי וקרצתי לעברו. "למה לא אכלת?" ג'ייסון שאל מאחורי. "אכלתי." שיקרתי והרגשתי את הצריבה בעיניים. "האוכל שלך עוד בתיק, מיני." בלעתי את רוקי בכבדות והנדתי בראשי."צריך לחזור, שלא נאבד אותם." אמרתי והרמתי את התיק מהחול המלוכלך, אך לפני שהספקתי לעשות צעד אחד רגלי הידרדרו אחורה ואיבדו שיווי משקל. "גיי!" קראתי בפחד ונאחזתי באבן תקוע, רגלי ריחפו באוויר וניסו למצוא אבנים מספיק יציבות לעמידה. "אני נופלת!" קראתי בפחד ועצמתי את עיני בחוזקה.
אל תסתכלי למטה, אביגיל.
הקול בראשי קרא, אבל לא הצלתי וכשמבטי ירד לעבר התהום שיש מתחתי רציתי לצרוח בפחד. "תחזיקי בזה, אביגיל!" קולו של ג'ייסון נשמע מעליי. "אתה לא תצליח להרים אותי בעזרת פוטר," קראתי בפחד. "תחזיקי בו!" אמר בלחץ. "אני אפול ג'ייסון. תקרא למישהו!"
"הם לא יספיקו להגיע, מהר אביגיל תחזיקי." החזקתי בידיים רועדות בחתיכת הפוטר ועצמתי את עיני בחוזקה. ג'ייסון משך את הפוטר לעברו, בזמן שניסיתי לטפס גם ברגלי. "את עוד שניה אצלי," אמר ומשך חזק יותר. "את בסדר?" שאל וזרועותיו עטפו את גופי הרועד. "אני עוד שניה מתתי." אמרתי ברעד ודמעות נטפו מתוך עיניי. "בבקשה אל תגיד לאף אחד," התחננתי בין זרועותיו. "אני לא אגיד." ג'ייסון הרים את ראשי מחזהו ומחה את הדמעות מעיני, ידו ליטפה את שערי ועיניו הירוקות ננעצו בעיניי וגרמו למערבולת בבטני. אגודלו ליטף את פניי וירד לעבר שפתי תוך כדי שמבטו בוחן כל חלק בפני, כאילו מנסה לצלם תמונה בתוך מוחו. "אתם באים?" קולו המרוחק של ג'ייס נשמע וגרם לשנינו להתרחק במהירות אחד מהשני. ג'ייסון מלמל משהו באיטלקית, הרים את התיק שלי והחזיק אותו בידיו. "הצלת אותי. שוב," אמרתי לפני שנתקדם חזרה למסלול. "אני תמיד אבוא להציל אותך מיני. את צריכה כבר לדעת את זה." חייכתי חיוך כאות תודה וסידרתי את הכובע על שערי מחדש. אם לא ג'ייסון כבר מזמן הייתי שוכבת בבית חולים, לא בגלל הסלעים שהיו מתחתי כשנפלתי, אלא בזכות זה שהוא הציל אותי מהמחשבות שלי באותו היום.