אביגיל~
"אביגיל, את גאונה!" טליה צווחה שעברנו במסדרונות של בית הספר, אחרי תקרית צלחת האורז. "כן, אני בהלם שלא אני חשבתי על זה," מיילי אמרה בזמן שצחקנו. "את יודעת?" טליה שאלה שנכנסו לכיתה והתיישבנו על אחד השולחנות. "תמיד חשבת שאת רגועה כזאת, כאילו השם שלך..."
"לא מתאים למשוגעת." השלמתי במקומה. "כן, הוא כאילו רגוע." ענתה ושיחקה בחתיכה משערה החום שחור. "טוב, שמחה להיות זאת שמשנה את רוגע השם," אמרתי ושלושתינו התפרצנו בצחוק. "מיילי, איך את מכירה את שי לי?״
שאלתי אחרי כמה דקות של שקט. "היא מהכיתה שלי, חושבת שהיא המלכה ושמותר לה הכל." היא אמרה וגילגלה את עיניי הדבש שלה מה שגרם לנו לצחוק שוב ללא הפסקה. "אז בקצרה, את אומרת שהיא פשוט כלבה מסריחה."
"בדיוק." מיילי ענתה ואספה את שערה הבלונד חום לגולגול מרושל אסוף בקליפס. לג'ייסון יש שיער דומה לשלה, אחד כזה שרוצים להעביר בו יד, או לשחק בו. נשמתי עמוק ושיחררתי את האוויר שנתקע בתוכי. "מה יש לך? את מוזרה," טליה שאלה וגרמה לי להיזכר במה שקרה בחדרו של ג'ייסון. חשבתי במשך הימים האלה שאני הולכת כבר להשתגע מרוב מחשבות עליו, אף פעם לא חשבתי על גבר, אם בכלל, אבל ג'ייסון. הוא היה שונה. הדאגה שלו, העיינים הטובות האלה שיש לו, שסוחפות אותי לתוך עולם שלם של יער יפהפיה ונקי.
"אני לא מוזרה. אני כמו תמיד," אמרתי והרמתי את כתפי באגביות לפני שירדתי מהשולחן. "אבי, שתדעי שההורים שלי עודכנו בזה שהיית אצלנו ולא היה סירופ להרגעת כאבי ראש והם קנו לך במיוחד."
"מה? אבל-"
"זה בסדר תנשמי, גם ככה אמא שלי רצתה שיהיה בבית עוד תרופות. איך באמת שתית בסוף את הכדור?"
פאק.
בלעתי את רוקי בקושי והרגשתי את גופי שמתחמם רק מלחשוב על ג'ייסון שוב.
אני בטוחה שאם מיילי תשמע מה היה היא בהחלט תהיה בהלם, לעומת טליה שהולכת לצחוק כמו שאופייני לה. "אה, הצלחתי, איכשהו," מלמלתי. "אבי, למה זה לא נשמע ככה?" טליה שאלה בערמומיות וקרצה לעברי. "שיט."
"אנחנו דורשות לדעת את זה." נשכתי את שפתיי ופנים הלחי שלי עד זוב דם. "מיילי את הולכת להרוג אותי?" שאלתי בחשש וחצי חיוך כשאני מביטה לעברה. "אני לא אהרוג אותך אבי. בינתיים את זאת שהורגות אותנו,"
אוקי, פשוט תגידי את זה אביגיל, זה לא כזה קשה.
"יש מצב שג'ייסון העביר את הכדור מהפה שלו לשלי." נשכתי את שפתיי שוב פעם כשפניהם הפכו להלם עד שטליה פרצה בצחוק. "עד כמה את שונאת אותי?"
"אני לא שונאת אותך, בגלל שהתנשקת עם אחי אביגיל."
"אני לא התנשקתי עם ג'ייסון!" צעקתי בזמן ששתיהן פרצו בצחוק מתגלגל. ״לא רק העברתם כדור מפה לפה,״ מיילי אמרה בין צחוק לצחוק. ״היי! זה אח שלך, תגני עליו לפחות.״ אמרתי בעצבים אפילו שצחקתי ביחד איתן. ״את מסמיקה כמו עגבניה אביגיל,״
״תודה רבה לכן, כלבות!״
״בסדר,בסדר,״ טליה אמרה וניסתה לא לצחוק. ״זהו, סטופ, מספיק,״ מיילי אמרה אחריה בזמן שניסו להסדיר את הנשימה שלהן. "אבל איך היה? הוא היה טוב?"
"זה אח שלי טליה!" מיילי גערה בה ודחפה אותה קלות בכתף. "אז מה, ומה אם הוא לא מנשק טוב? את לא רוצה לדעת את זה על אח שלך מיילי?"
"את לא נורמלית טליה." אמרתי בזמן שאני מנסה לא לצחוק. "אוקיי. נגמר שיחת הכדור בפה שלי. להעביר נושא," דרשתי ולגמתי מבקבוק המים שלי.
"בסדר, זהו לשתוק." טליה אמרה ועשתה כאילו נועלת את פיה במנעול ומשליכה אותו.
~
דפיקות נשמעו על החדר שלי כשהייתי מכוסה בשמיכת הפוך עם ספר בידיי.
"עזבו אותי, אין לי כוח לדבר," צעקתי למי שמחוץ לדלת. אריאל היה בצבא ועדיין לא חזר או ענה להודעות ששלחתי לו, ומה שהכי עיצבן אותי זה שלהורים שלי ולאחים שלי בכלל לא אכפת ממנו או מה איתו. תמיד חשבו רק על עצמם וככה זה ישאר. "תפתחי, קרצי."
אריאל.
העפתי את השמיכה מגופי ואת הספר זרקתי על המיטה ופתחתי את הדלת בתנופה. "אתה בסדר!" קראתי באושר וקפצתי על גופו, כאילו הייתי המאהבת של אחי הגדול. הוא צחק והחזיק אותי בזרועותיו, מנשק את שערי הבלונד ומלטף אותי. "למה לא ענית להודעות ולשיחות שלי? מניאק אחד," אמרתי וירדתי מגופו, סוגרת את דלת חדרי. "לא היה לי זמן, אני מצטער."
"סולחת," אמרתי קורנת מאושר לראות את אחי בריא ושלם. "אתה יכול לשבת," אמרתי כשהסתכל על המיטה שלי ואז עליי. לא הייתי סובלת שיושבים או ישנים לי על המיטה כשמישהו מלוכלך, אבל לאחי היה מותר הכל.
~
אחרי שהשלמתי עם אריאל את כל מה שקרה שלא היה פה, מהפיטורים שלי, ולזה שהקאתי כמה פעמים כשלא היה פה. הרבה דברים גם הורדתי מהסיפורים שלי כמו ג'ייסון, כי זה באמת היה מה שחסר לי שאחי ידע שאני מחבבת את חבר שלו, ושהעביר לי כדור בפה.
לא אכלתי כל היום והבטן שלי קרקרה ברמות כואבות.
אני עוד זוכרת את צלחת האורז שג'ייסון הניח מולי בבית הספר, לא שהייתי אוכלת ממנה אבל לפחות מישהי אחרת אכלה, או יותר נכון הרגישה אותה תקוע בפנים שלה.
הרעב התקיף אותי שוב והדבר היחיד שרציתי לאכול זה עוגיות ודברים מתוקים, כל מה שלא אכלתי עד עכשיו. השעה הייתה 02:19 בלילה כשהצצתי בשעון בחדרי ויצאתי מהחדר למטבח בשקט. פתחתי את אחת המגירות והוצאתי משם קופסת עוגיות ומיהרתי לחדרי, התיישבתי על המיטה והסתכלתי על הקופסא הסגורה. רציתי לקחת אחת, אבל מצד שני לא רציתי לאוכל כלום.
בכי מר עלה בעיניי כשפתחתי את קופסאות העוגיות והכנסתי אחת לפי.
טעמה היה מתוק ושוקולדי כזה שלא טעמתי הרבה זמן, הכנסתי לפי עוד אחת וככה את שאר הקופסא.
גופי היה כבד ומגעיל, תחושה מרה טיפסה בבטני ומה שרק רציתי זה מישהו שיהיה לידי, יחבק ויגיד לי שהכל בסדר. שזה בסדר שאכלתי.
הרמתי את הטלפון ונכנסתי לאנשי קצר ועצרתי על שמו של ג'ייסון.
אל תתקשרי.
מוחי אמר לי אבל ליבי הורה לי פשוט להתקשר.
נשמתי עמוק ולחצתי על שמו. מחכה בקוצר רוח שהוא יענה.
למה שהוא יענה בשעה כזאת?
באתי לנתק את השיחה כשקולו נשמע, "אביגיל?"
תנשמי אביגיל. הורתי לעצמי למראות הדמעות שירדו ללא הפסקה ולא איפשרו לי לדבר. "אבי את בסדר?" הנדתי בראשי למרות שלא יכל לראות, אבל הרגשתי חנוקה ומגעילה יותר מאי פעם. "ג'יי..." מלמתי ברעד וניסיתי להרגיע את הדמעות ללא הצלחה. "למה את בוכה אבי? את בבית שלך?"
"כ... כן,"
"בסדר, אני בא. אל תנתקי את השיחה טוב?"
"בסדר."
לאחר כמה רגעים רעש של מנוע נשמע וג'ייסון הכין אותי לזה שהוא על אופנוע אז לא ישמע כל כך טוב. יכלתי להרגיש את המהירות שטס על הכביש עד לפה, רק לפי הקולות שחלפו מהר באוזניי, ואני בטוחה שהוא עבר את המהירות המותרת כבר.
כששמעתי רעשי אופנוע מחוץ לביתי פתחתי את חלון חדרי וקפצתי ממנו במהירות כאילו חיי תלוים בזה. גשם התחיל לרדת אחרי כמה שניות והרטיב את כולי.
"אביגיל." זרועותיו חיבקו את גופי והחזיקו אותי שלא אפול. קסדת האופנוע שלו נפלה הדשא הרטוב והשמיע קול הצלפה.
"את נרטבת, בואי ניכנס." הוא אמר וליטף את שערי שנטף מהגשם שהתחזק.
"לא, בבקשה. אני לא רוצה לחזור, אני פשוט רוצה,"
"מה? מה את רוצה?"
"תיקח אותי ג'ייסון, אני לא מסוגלת להישאר כאן."
"בואי." הוא הורה לי והושיב אותי על האופנוע שלו, שנראה כמו מפלצת לא פחות ממנו. "תחבקי אותי חזק." זרמים חדרו לגופי והעירו אותי מחדש.
—————————————
אני מקווה שאתם בסדר אחרי כל האזעקות שהיו🤍 ואתם מוזמנים לשלוח לי תמיד הודעה בעמוד טיקטוק שלי וגם הבנות שמזדהות עם אביגיל אני תמיד כאן בשבילכן ואתן מוזמנות תמיד לשלוח לי הודע🤍 jouylinz זה הטיקטוק
מאחלת לכם שבת שלום אוהבת❤️🩹
YOU ARE READING
הילד הרע שלי
Romanceסדרת הבחורות שלהן אביגיל מלכה~ אתם חושבים שאני ילדה בעייתית? טוב, אפשר להגיד, אבל אני לא רק כזאת. השנה עברתי די הרבה דברים, מבכי, לכאב, לאהבה, לבגידה, לאכזבה, ואז שוב אהבה? איבדתי הרבה דברים אבל בעיקר את עצמי, את עצמי בדרך שלי עם האוכל ואם הגוף של...