הילד הרע שלי

פרק10: הילד הרע שלי❤️‍🩹

אביגיל~
הכאבי ראש לא הפסיקו בזמן שחיכיתי בקוצר רוח שמיילי תבדוק אם יש להם סירופ בבית.
הייתי צריכה גם את הטלפון שלי בשביל לידע את אריאל. אני בטוחה שלמשפחה שלי זה לא היה אכפת אם הייתי בבית או לא, הם ככה לא נכנסו לחדר שלי במהלך היום חוץ מאריאל.
דלת החדר נפתחה ונסגרה אבל לא מיילי היא זאת שנכנסה אלה ג׳ייסון. פצע עם דם בשפה תפס את עיניי. ״פאק, ג׳יי-״ מילותיו נקטעו שקמתי בחדות מהמיטה ושקעתי לתוכה חזרה בסחרחורת חדה. ״אביגיל?״ ג׳ייסון שאל בדאגה ויכלתי להרגיש את חום גופו מולי. ״אני בסדר,״ מלמלתי. ״לא שתית את הכדורים.״ פקחתי את עיניי שוב פעם, רק הפעם יותר לאט וניסיתי לקום אך ללא הצלחה. הגוף שלי היה מותש ועייף, מהאלכוהול ומחוסר המזון שלו. ״למה לא שתית את הכדורים אביגיל? הם יעזרו לך,״
עיניו הירוקות כיער עמוק פגעו בעיניי וחיפשו תשובה. ״זה לא משנה עכשיו,״ אמרתי, ״השפה שלך מדממת, תן לי לטפל בה.״ לקחתי את כוס המים מהשידה וטבלתי את האצבע שלי בתוכה. ״אביגיל את צריכה לשתות את הכדורים. אני אנקה את השפה שלי אבל קודם הכדורים.״ הוא אמר בנוקשות, לא נותן לי אפילו לסרב לכך שלא יטפל בפצע שלו בשפה. ״אני לא יודעת לבלוע כדורים.״ אמרתי באנחה של ייאוש בעיקר מזה שהיה עקשן,  וסירקתי בידיי את שערי, כאשר גוש שיער יצא ממנו. ״שיט, פאק,״ מלמלתי והתרוממתי לעבר השירותים כדי לזרוק את השיער. ״אביגיל השיער שלך נושר ברמות.״
״כן, אני יודעת, זה הזמן הזה בתקופה שלו.״ שיקרתי בלי להניד עפעף, למרות שלא רציתי אבל לא יכלתי לתת למישהו לדעת משהו מתוך כל מה שקורה אצלי, בתוך הלב.
התיישבתי שוב על המיטה מולו והבטתי לעבר הכוס שהחזרתי ממקודם והכדורים. ״מיילי אמרה שהיא תחפש לי סירופ במקום,״ ג׳ייסון הנהן לפני שקם על רגליו מהמיטה ולקח את הכדורים מהשידה. ״מה אתה עושה? תן לי לנקות לך את השפה ג׳ייסון.״ התרוממתי שוב מהמיטה והתקדמתי לעבר חדר האמבטיה שלו, מוציאה מגבת פנים קטנה ומרטיבה אותה במים מהברז. ״אביגיל אני אסתדר, את צריכה לשתות תרופה בשביל הכאב ראש.״
״ג׳ייסון לא יקרה לי כלום. שתיתי בחיים שלי זה לא שאני אהפוך למר עצבני עכשיו בגלל הכאב ראש הזה.״ אמרתי והתקדמתי חזרה לחדרו, הוא הניח בחזרה את הכוס והכדורים על השולחן, ושהכרחתי אותו לשבת על המיטה הוא נאנח והתיישב. ״תינוק,״ אמרתי וחרצתי מולו לשון, הוא צחק והניד בראשו בחיוך. ״ממה זה קרה?״ שאלתי וניגבתי בעדינות את השפה המדממת. עיניו הירוקות לא זזו מכל פעולה שעשיתי ועקבו אחרי כל צעד וצעד שלי. ״מאיזה בן זונה.״ הוא אמר וגרם לי עכשיו להניד את ראשי בחיוך. ״את זוכרת משהו מאתמול?״ ידיי קפאו במקום ועיניי עלו לעברו, הנדתי בראשי לשלילה והתרחקתי ממנו רק אחרי שוידאתי שהשפה שלו בסדר. ״אני מעדיפה פשוט לשכוח את זה,״ אמרתי והנחתי את המגבת הקטנה על השידה והתיישבתי על המיטה מולו. ״אני אולי לא זוכרת כלום חוץ מכמה פרטים שוליים שמיילי סיפרה לי כי ביקשתי, ואני בסדר עם זה. אבל בכל זאת תודה על אתמול, אפילו שאני לא זוכרת אני בטוחה שעשית המון.״ לא הכרתי את ג׳ייסון לעומק אבל זה שהוא היה חבר טוב של אחי כבר העיד על משהו טוב אצלו. ״אני יכולה לדבר עם אח שלי? הוא בטח ממש דואג,״
״עידכנתי את אריאל במה שקרה, הוא אמר לי למסור לך שהוא יחזור מהבסיס תדברו כי לוקחים לו את הטלפון.״ זה לא נשמע טוב. אני מקווה שהוא לא כועס עליי, או אפילו רותח מזעם. אחי היה מודע לכך שהייתי שותה בשביל לשכוח, לשכוח הכל. ורוב הזמן הוא היה מתנגד כמובן, ובזמן שלא הוא היה מכריח אותי שאני אלך איתו למרות שזה קרה רק כמה פעמים בודדות. כשהייתי צריכה להשכיח את המחשבות הייתי צריכה לעשות את זה לבד ברוב הזמן, מבלי שיגידו לי להפסיק לשתות או כמה.
״מה אתה עושה?״ שאלתי כשג׳ייסון לקח את המים והכדורים בידיו וחזר למיטה. ״עוזר לך לשתות,״ בלעתי את רוקי בכבדות. ״לא הבנתי, מה אתה עושה ג׳ייסון?״ שאלתי בבלבול וגבותיי התכווצו, משהו שגרם לו לצחוק. ״התנשקת פעם?״ הוא שאל ולא הבנתי לאן השיחה הזאת מובילה, ובעיקר לא איך היא תעזור לי לבלוע כדור. ״לא, ג׳ייסון. ומה זה קשור עכשיו?״
״תראי,״ הוא התחיל להגיד והראה לי את הכדור בידיו. ״אני אעביר את הכדור ממני אלייך ושאת מרגישה אותו בפה שלך תבלעי אותו ישר.״
״אתה לא רציני,״ אמרתי תוך כדי שאני צוחקת. ״אני לא יודעת להתנשק אז לבלוע כדור תוך כדי?״ אמרתי ונרתעתי לאחור במיטה. ״את קוראת ספרים, אני בטוח שאת יודעת מה עושים בערך. וזה גם לא נשיקה אני פשוט מעביר לך את זה.״ נאנחתי והבטתי בעיניו כאילו מחפשת הבטחה למשהו לא ידוע. ״אתה בטוח שאני לא אחנק?״ שאלתי בחשש והתקרבתי לעברו. ״את לא תחנקי,״
איך הוא כזה בטוח?
אולי הוא עשה את זה בעבר עם מישהי?
״עשית את זה בעבר?״ שאלתי בלי לחשוב פעמיים, כל הכבוד אביגיל. ״לא אבל אני מבטיח לך שלא תחנקי מזה.״ הנהנתי ועקבתי אחרי כל צעד וצעד שלו. ידו הכניסה את הכדור לפיו, הוא התקרב לעברי ואחז בעורפי, והרגשתי איך כל האוויר נלקח ממני. יותר גרוע שלא ידעתי לבלוע כדור, לא ידעתי איך מתנשקים אפילו.
פיו נלחץ על פי, שפתיו היו חמות ומתוקות, לשונו ליקקה את שפתי ורק אחרי זה הבנתי שהוא מורה לי לפתוח את פי. אחזתי בכתפיו ופתחתי את פי, הכדור נכנס לשפתיי ובעזרת לשונו הוא דחף אותה לבפנים. הכדור החליק בגרוני עד שנעלם. ״הצלחתי!״ אמרתי באושר כמו ילדה קטנה בזמן שג׳ייסון צחק מולי. ״הצלחת,״ הוא אמר בין צחוק לצחוק. ״היי!״ קראתי ודחפתי אותו בעזרת ידיי. ״זה לא מצחיק,״
״את חושבת?״
״טוב אולי קצת.״ אמרתי וצחקתי איתו ביחד.
״את צריכה לחזור לנוח אביגיל. אני אכין לך משהו לאכול ותנסי לישון,״ גופי נרתע לאחור במהירות האור. ״אני לא רעבה.״ אמרתי ישר וניסיתי לשמור על קול יציב כמה שיכולתי. ״אביגיל את הקאת אתמול בבית ספר, שתית הרבה, והשעה עכשיו כמעט שלוש בצהריים ולא אכלת כלום עד עכשיו.״
״איך אתה יודע שהקאתי?״
״מיילי אמרה לי, אבל זה לא משנה עכשיו. את צריכה לאכול אביגיל,״
״אני יודעת, אבל-״
״בלי אבל. אני מביא לך לאכול וזהו,״ לא רציתי לאכול, כי בכללי לאכול מולו. אין לי כוח שוב פעם להערות לתחושות אשמה אחרי זה, לבטן הנפוחה. העדפתי פשוט להיות עייפה מאשר לאכול. ״מה את אוהבת לאכול?״ ג׳ייסון שאל כשעמד ליד דלת חדרו. ״אני ל-״
״אביגיל,״ נאנחתי וחשבתי על מה שיש בו הכי פחות קלוריות. ״חביתה,״
״את אוהבת פסטה אדומה ושניצל תירס?״
אוהבת אבל זה מליון קלוריות, ופסטה מנפחת את הבטן. ״חביתה ג׳ייסון, בבקשה.״
הוא נאנח וסגר את דלת החדר אחריו והתפללתי כל כך בליבי שיכין לי חביתה ולא משהו אחר.
הכאב ראש הצליח להירגע טיפה יותר וזה גרם לי לחשוב על הנשיקה לא נשיקה שלי ושל ג׳ייסון.
על השפתיים החמות והמתוקות שלו, הלשון שהחדירה את הכדור לתוך פי כאילו זה משחק כדורגל, אבל שהתנתקנו אחד מהשני הכל חזר להיות כרגיל, כאילו כלום לא קרה. ותאמת? שקצת שמחתי על זה, למרות שיש משהו לא מוסבר בלב שלי שאומר שאני טועה.
——————————————
העליתי לכם פרק חדש בגלל כל המצב מקווה שזה עזר לכם טיפה להתנתק🤍