אסור - forbidden (גמור)

פרק 12 - סרטן

נ.מ - הנרי

עבר שבוע מאז שהחלטתי לברוח
ברחתי? ברור שלא!
אני לא מסוגל, אני מפחד, זה נשמע כל כך ילדותי, אבל נכון.

אבל היום, היום אני אברח...
השעה כרגע היא 12:15 אני אצא בלילה, לקחתי תיק גדול, את התיק שכתוב עליו "צ'ארלס" לא ממש אכפת לי מי זה, אני רק רוצה לעוף מפה.

אררזי בגדים, ספרים, את הכינור, ותמונה

[קפיצת זמן]
השעה כבר 23:49 ירדתי למטה, ו.... שיט
אלפרד ישב על הקורסא, הוא בכה, עזבתי את התיק והתקרבתי אליו "אלפרד?" שאלתי, "אל תדאג הנרי" הוא ענה בקול החמים שלו, "מה קרה?" שאלתי, "הכל יהיה בסדר" הוא ענה, "אלפרד, מה קרה?" שאלתי שוב, הפעם בקול קצת יותר תוקפני.
"גילו שלאביך יש סרטן" הוא ענה בקול שבור, הדמעות החלו לרדת על הלכי שלי, כבר לא רציתי לעזוב.
לא רציתי להשאיר את אמא לבד, ניסיתי להוציא את המילים אבל כל מה שהצלחתי להגיד זה "הא?" אלפרד לא ענה, הוא פשוט חיבק אותי. נסענו לבית החולים, כשהגענו ונכנסנו לחדר ראיתי את אמא, יושבת ליד המיטה.
"אמא..." הלכתי לעמוד לידה, "סיפרת לו" היא אמרה, "הוא ראה אותי בוכה, הייתי חייב" אלפרד אמר ונכנס לחדר.
"הנרי, תקשיב... ידענו שיש סיכוי שזה יקרה, פשוט לא ידענו מתי" היא אמרה, לא הבנתי על מה היא מדברת, "תראה... היה לך אח, הוא מת לפני שנולדת, כמו אביך... גם לו היה סרטן, צ'ארלס, לצערי הוא לא שרד...." היא אמרה והתחילה לבכות, "אתה זוכר את התמונה בחדר שלי?" שאל אלפרד, הנהנתי כשדמעות זלגו מעיניי "זאת קת'רין, הבת שלי... היא הייתה חברה טובה של אחיך, כשהוא נפטר, היא נכנסה לדיכאון... ולבסוף שמה קץ לחייה"
בכיתי, זה יותר מידי מידע.
ביכיתי, בכיתי, ובכיתי... עד שנרדמתי על הספה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
266 מילים... כן כן, זה פרק קצר, לא נורא
אשמח לדעת מה חשבתם🤭

שלכם
החנונית✨️📚🏳️‍🌈