אובססיה של זאב

פרק ו. קמילה

רק רוצה לציין שהסיפור פה על מישהי חזקה שלא מוותרת בקלות ונלחמת אז אם יש כאן מישהו שאוהב שבסיפור הן כנועות ישר הסיפור לא בשבילכם.
כשהתעוררתי לא היה אור בחוץ אני מניחה שעכשיו לילה אפילו שעון הוא לא נותן לי הוא כל כך מעצבן אותי אפילו שהוא לא פה בכלל.
קמתי מהמיטה הנוחה והתקדמתי לכיוון השירותים עשיתי את צרכיי שטפתי ידיים והתקדמתי לכיוון דלת הכניסה היא הייתה פתוחה למזלי
קמתי רעבה מאוד לא אכלתי בגלל האישה הזאת אני מרגישה שאני כמו הר געש שמחכה כל רגע להתפרץ וזה לא טוב, אני צריכה להיות מאופקת ולחכות להזדמנות המושלמת לבריחה שלי.
איך הם יכולים להתנהג כאילו הכל בסדר מסביבתי למרות מה שהם עשו לי? הם עד כדי כך חושבים שאין לי עמוד שדרה שאני אהיה בטוב איתם ישר אחרי שחטפו אותי?
התקדמתי למטבח שזכרתי ופתחתי את המקרר אני לא יודעת מה השעה אבל בשבילי זה זמן טוב להכין פסטה.   הוצאתי שקית פסטה וסיר שמלאתי במים חמים וחיכיתי שהפסטה תהיה מוכנה, הוצאתי עוד סיר קטן את הרסק עגבניות ואת התבלינים ראיתי שיש שמנת מתוקה אז הוספתי בשביל לקבל פסטה משופרת

 ״אני רואה שאת רעבה״  

נבהלתי אפילו לא שמעתי את צעדיו איך הוא יכול להיות ככה שקט? 

״הבהלת אותי, בגללך כמעט שפכתי פה את הכל מה היית עושה אם זה היה קורה?״ אם יש משהו שאני שונאת זה שמפריעים לי בבישול לכל אחד יש תהרפיה שלו יש כאלה שלשתות יש כאלה שלעשן אצלי ברוב הפעמים זה לישון ואם זה לא עובד אז לנקות ולבשל אל תבינו לא נכון אני שונאת לנקות אבל אני תמיד מוצאת את עצמי מנקה כשאני עצבנית.

 ״מה הבעיה נשלח מישהו לנקות״ רואים עליו בפנים כאילו זה באמת נורמלי שמנקים אחרי הבלגן שלא כמו ילד קטן שלא מבין מה לא בסדר כי מבחינתו זה רגיל.

 ״אני לא אתן למישהו לנקות את הבלאגן שלי.״ יצאתי ממש תקיפה אני צריכה להירגע כל פעם אני אומרת לעצמי להישאר מאופקת והוא דופק לי תתוכניות. נשמתי עמוק וחזרתי לעיסוקיי 

״על מה את מדברת את לא מנקה את זה. זה התפקיד של המשרתות אני משלם להן בשביל שיעשו את העבודה שלהן״ 

״אני מנקה אחרי. מספיק שאני לא עושה פה כלום אני משועממת בטירוף אפילו ספרים או משהו לא יכולת להביא אם כל העושר שלך חשבתי שאתה מכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת.״ אני גאה בעצמי שדיברתי רגוע כאילו זו שיחה רגילה ששני הצדדים מביעים דעה ״היא בדרך.״ על מה הוא מדבר?

 ״מה בדרך?״

 ״השידת ספרים. משהו התעכב אז היא לא היתה מוכנה בזמן״ 

היד שלי רועדת אני לא שולטת בגופי אני פשוט קופאת שם כאילו משהו לא נותן לי לזוז ״יש מצב תביא לי גם שעון על הדרך? מבאס לא לדעת מה השעה ואני בדרך כלל אוהבת לישון בשעות מסודרות לפי סדר יום.״ הוא חייך

 ״בטח, אני יכול לאכול איתך הריח משגע אותי.״ אין לי בעיה רק חבל שלא שמתי רעל. תמחשבות האלה אשמור לעצמי.

 ״בטח תוציא צלחות ומשהו לשתות עוד כמה דקות זה יהיה מוכן״ אני מרגישה שהוא מקפץ לידי כמו ילד כשפתאום הוא בא ומחבק אותי מאחור מכניס את ראשו לעקום צווארי.

 ״מה אתה עושה יש לנו הסכם״

 ״תאפשרי רק חיבוקים לפעמים אחרת אני לא אצליח לשרוד״ הוא לחש באוזני הקול הצרוד שלו עושה לי צמרמורת

 ״לך תחבק מישהו אחר אני מחבקת רק אנשים שאני באמת אוהבת ואתה לא אחד מהם.״ 

הוא שיחרר את ידיו ממני, הוא נראה פגוע האם הלכתי רחוק מדי? על מה אני מדברת מגיע לו לקחתי צלחת מזגתי לתוכה תפסטה שמריחה משגעת והושטתי לכיוונו ״בתיאבון״ ומזגתי לעצמי ישבתי מולו והחלטתי לנהל איתו שיחה רגילה הכל למען התוכנית. 

״בן כמה אתה בכלל?״ הוא הרים את עיני אלי יעם החיוך המשגע שלו וענה 

״25״ הוא גדול ממני בשש שנים

 ״מממ יש לך אחים או אחיות?״ אם כן האם הם יודעים שנחטפתי?

 ״אח אחד אנג׳לו״ אני תוהה אם הוא גם חתיך והם זה עובר אצלם במשפחה הרמתי את מבטי לכיוונו הוא נראה אדום מכעס הוא נהם ונראה שעיניו מחליפות צבעים בין הצבע הירקרק חום לבין הצבע שחור 

 ״מה זה משנה יש לך אותי.״ אמרתי את זה בקול? פאדיחה אבל כיף לראות תהתפרצויות שלו כמו ילד קטן שלא נותנים לו ממתק רגע הוא נהם?? מה הוא כלב שלקחו לו תעצם האהובה עליו? נשארתי בשקט אחרי שסיימת את האוכל וגם הוא סיים לקחתי את הכלים יותר נכון ניסיתי לקחת את הצלחות אבל הוא הקדים אותי והתקדם לכיור

 ״את לא שוטפת!״ פרינציפ אני אשטוף.

 ״אם תתן לי לשטוף אחבק אותך פעם אחת בלי להתנגד״ עוד הפעם החילוף בין צבעי העיניים זה כבר מתחיל להלחיץ אותי 

״כדיי לך ללכת לרופא עיניים״ נשקפת בקולי דאגה? למה אני נמשכת לגוש חרא הזה 

״אז? מה אתה אומר?״ הוא זז הצידה ולקחתי את זה כהסכמה

 ״אני אעזור לך״ 

"אתה בטוח? שלא תתלכלך בטעות״ הציניות נשקפת בקולי 

״יש עוד דברים מלוכלכים שאני יכול לעשות״ וקרץ לי אני אדומה מרוב מבוכה

 ״יפה לך אדום קטנטונת״

 ״אויש סתום כבר ובוא נשטוף את הכלים האלה״ 

"את נותנת לי חיבוק אחרי זה אל שתכחי״ לתגובה זו עניתי בגלגול עיניים

 ״אל תגלגלי לי עיניים!״ פחחחח קם היום על הצד המצחיק סיימנו לשטוף תכלים התקדמתי לכיוונו אחרי שניגבתי ידיים, ועשיתי את זה. חיבקתי אותו. אהבתי תחיבוק לא הרגשתי תתחושת חמימות ונוכות הזאת מלא זמן נראה שנשארתי ככה יותר זמן ממה שחשבתי דחפתי אותו קלות האדמתי מהמבוכה וברחתי לחדר שאמור להיות ׳שלי׳ למעלה מה עובר עליי למען ה׳?
שמתם לב שיש בפרק הזה מלא סימני שאלה ושאלות שאין עליהם תשובות? תצטרכו להמשיך לקרוא את הסיפור ולאט לאט תמצאו את התשובות
הפרק הזה מוקדש
ל @LigalPeretz6 שהוא/היא התגובה הראשונה בסיפור הזה 🫶