נ.מ יואב-
הערב עבר יותר מהר ממה שציפיתי. גילי אמר משהו על הלבוש שלי, שזאת הייתה אולי הפעם הראשונה שאני מתלבש "כמו מישהו שרוצה לצאת", אבל כל הזמן הראש שלי היה עסוק במיה. איך אני יכול להפסיק לחשוב עליה?
שנאתי את עצמי על זה. לא היה לי שום מקום או סיבה לחשוב עליה בכלל. היא פשוט סטודנטית, אחת מיני רבות, ואני המורה שלה. לא הייתי אמור להרגיש את מה שאני מרגיש כלפיה.
זה היה העניין. אני לא מסוגל להוציא את מיה מהראש שלי, ולא יכול להפסיק להרגיש כאילו יש בינינו איזשהו קשר. משהו שגרם לי להתעניין בה, משהו שאני לא מצליח להסביר.
אני זוכר איך היא הייתה היום בבוקר, בבגד הפשוט שלה, ג'ינס שחור ומכנסיים מסודרים. משהו בנחישות שלה היה כל כך שונה, כאילו כל דבר שהיא עשתה היה בדיוק מושלם. היא לא ניסתה להוכיח שום דבר, היא פשוט הייתה היא.
אני לא יודע אם זה היה בגלל הדרך בה היא ישבה היום בשיעור, עם כל הגוף שלה לכיוון הלוח, או אולי זה היה המבט שלה. לא, זה היה המבט שלה. משהו בעיניים שלה לא הפסיק לרדוף אחריי, ואני לא יודע למה זה קורה לי.
אני נזכר גם בשיחה הזו עם גילי. הוא לא יודע איך זה להרגיש כאילו כל העולם עומד סביב מישהו, כאילו כל פרט קטן שולי בעולם לא חשוב ברגע שזו היא. הוא לא מבין את זה, אבל לא משנה איך אני מנסה לשכנע את עצמי, אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.
ביום שלמחרת אני אראה אותה שוב, ואני לא יודע איך להתמודדות עם זה.
נ.מ מיה-
בוקר חדש. לא היה לי כוח לשיעור היום. אני יודעת שזה מוזר, זה לא שאני לא אוהבת ללמוד, אבל איכשהו כל מה שאני חושבת עליו זה... יואב.
אני לא רוצה לחשוב עליו, לא רוצה להרגיש שאני מחפשת כל זמן במה שהוא עושה, כל מבט, כל תנועה. אני לא יודעת אם הוא שם לב לזה, או אם זה רק אני שחשוב לי מדי לדעת מה הוא חושב עליי.
אני הולכת לשיעור, מסודרת כמו תמיד. ג'ינס שחור, חולצה פשוטה עם תיק קטן. התארגנתי בצורה רגילה, אבל הראש שלי היה בכלל במקום אחר.
כשהגעתי לשיעור הוא כבר היה שם, עומד ליד הלוח. הוא היה נראה ככה, כמו מישהו שלא מצליח להוציא מישהו מהראש שלו, כמו שאני מרגישה, רק שאני לא יודעת איך הוא יתמודד עם זה. הוא הכניס את הידיים לכיסים ונראה מאוד לא נינוח. כל הזמן חיפשתי איך לעבור לידו מבלי שירגיש, בלי שתהיה לי שום סיבה לדבר איתו, אבל פתאום כל מבט שלי התנקז אליו.
הכיתה התמלאה, השיעור החל, והחל לכתוב על הלוח. גם כשהוא מדבר על נושאים אחרים, אני מרגישה כאילו הוא עוקב אחרי. אני מרגישה את העיניים שלו עלי כל הזמן, גם אם הוא לא אומר שום דבר.
אני יודעת שאני לא יכולה להסביר את זה. כל הזמן יש לי את תחושת הזרימה הזאת שאני רוצה לקלוט, אני לא יודעת למה זה מרגיש כזה חשוב.
אבל משהו בי יודע שאני חייבת להתמודד עם זה
נ.מ יןאב-
נגמר היום לימודים חזרתי לחדר שלי באוניברסיטה
לא ידעתי איך להתמודד עם זה. המחשבות על מיה פשוט לא הפסיקו לרוץ בראש שלי. כל פעם שהיא נכנסת לכיתה, אני מוצא את עצמי נמשך אליה. זה פשוט לא אמור להיות ככה. היא סטודנטית שלי. זה נגד הכללים, וזה בטח לא נכון. אבל זה שם, כל הזמן. מנסה להבין מה לעשות עם התחושות האלו, החלטתי להתקשר לגילי.
"תגיד," פתחתי את השיחה, "איך אתה מושך תשומת לב של מישהי? יש מצב אני קצת מתעניין במישהי, אבל אין לי מושג איך לגרום לה להסתכל לכיוון שלי."
גילי, כהרגלו, ענה בביטחון בלי לחשוב פעמיים. "אחי, זה קל. פשוט תתחיל להציק לה. כאילו, לא ממש להציק, אבל קצת להקניט אותה. לגרום לה לשים לב אליך."
"להציק?" שאלתי, מופתע. זה נשמע לי לא ממש הגיוני.
"כן, תאמין לי, זה עובד," הוא צחק. "זה כמו משחק. אם אתה כל הזמן מתנהג מתוק וחמוד, היא תחשוב שאתה פשוט נחמד. אבל אם תציק לה קצת, תקניט אותה בשאלות או הערות, זה ימשוך את תשומת הלב שלה. היא תתחיל לחשוב עליך אחרת."
לא הייתי בטוח אם אני מסכים עם זה, אבל משהו בזה נשמע לי נכון. אני כבר לא מצליח לחשוב על שום דרך אחרת למשוך את תשומת הלב של מיה מבלי להיראות כמו עוד מורה רגיל. אולי גילי צודק. אולי זה מה שאני צריך לעשות.
"אתה בטוח שזה עובד?" שאלתי, עדיין מהסס.
"אני אומר לך, אחי, זה טריק ישן, אבל תמיד עובד. תנסה, אתה תראה."
ניתקתי את השיחה, מנסה לשכנע את עצמי שזה רעיון טוב. אני לא אמור להרגיש ככה כלפיה, אבל אם כבר אני מרגיש, אולי עדיף לנסות משהו שונה. אולי זה ישים לזה סוף, ואולי זה רק יפתח דלת לדרך חדשה.
למחרת, כשהגעתי לכיתה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה השיחה עם גילי. אולי זה באמת יעבוד. מיה ישבה במקומה הרגיל, נראית שקועה בספר. התקרבתי אליה עם רעיון בראש.
"אז, מיה," התחלתי בנימה קצת יותר קרירה ממה שהתכוונתי. "איך את מתמודדת עם כל הלחץ של הלימודים? בטח קשה לך."
היא הרימה את מבטה, נראית מופתעת. "אני מסתדרת. מה הכוונה?"
"את באמת חושבת שאת מסתדרת? נראה לי שאת קצת נלחצת מדי," הקנטתי אותה קלות, מתאמץ לא לחייך.
היא נראתה מבולבלת. "למה אתה אומר את זה?"
"לא יודע," המשכתי, "נראה לי שאת לוקחת הכל יותר מדי ברצינות. אולי כדאי לך להירגע קצת."
מיה הביטה בי במבט שלא הבנתי. היא לא אמרה כלום, אבל ראיתי שההערות שלי התחילו לערער אותה. משהו בי הרגיש רע עם זה, אבל חלק אחר בי חשב שאולי זה באמת עובד, כמו שגילי אמר.
נ.מ מיה-
לא הבנתי מה קרה ליואב היום. הוא היה שונה לגמרי. כל הזמן בהתחלה הוא היה כל כך מתחשב, עוזר, מחפש את הטוב בי. ופתאום, היום, הוא פשוט התחיל להציק לי.
אני לא מבינה מה קרה לו. הוא זרק הערות קרות, כאילו אני לא מתפקדת טוב. הוא אמר שאני נלחצת יותר מדי, שצריך להירגע. לא ידעתי מה לעשות עם זה. הוא אף פעם לא היה כזה, ותהיתי אם עשיתי משהו שהפריע לו.
ניסיתי לא להתייחס לזה, אבל כל הזמן המילים שלו חזרו אליי. האם הוא חושב שאני לא טובה מספיק? למה הוא התהפך ככה? מה קרה בין אתמול להיום?
אני חושבת שאני נותנת לו יותר מידי חשיבות בחיים שלי אני מגזימה אני פשוט יתעלם ממנו וזהו.
YOU ARE READING
הסוד שבין השיעורים
Romanceבין כיתת הלימוד לסיפורים האישיים שמסתתרים מאחורי כל פנים, הם מצאו את עצמם נפגשים. הוא, המורה הקשוח והמרוחק, היא - סטודנטית עם סוד עמוק שמאיים לצוף. כל שיעור הוא סיפור חדש, כל מבט מעורר מחשבות שלא ניתן להחביא. הם לא אמורים להיות שם, קרובים כל כך - הו...
