נ.מ מיה:
הבוקר עבר בצורה מוזרה. לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שקרה בשיעור האחרון. יואב פתאום התחיל להקשות עליי, כאילו מנסה להעמיד אותי במקום. זה לא היה נעים, וזה לא היה מה שציפיתי ממנו. למה הוא ככה פתאום? אני מנסה לשים את זה בצד ולהתרכז בלימודים, אבל זה לא קל.
הגעתי לכיתה שוב, מנסה שלא למשוך את תשומת הלב שלו. הוא כבר היה שם, יושב בשקט ליד השולחן שלו, המבט שלו ממוקד במחשב. השתדלתי להתמקד בחומר הלימוד, אבל כל הזמן תהיתי מה יהיה השיעור הזה.
הפעם, הוא לא התקיל אותי. כשעניתי על שאלה, הוא נתן לי לסיים בלי להפריע. זה היה כמעט כאילו הוא חזר להיות יואב שאני זוכרת מההתחלה. אבל למה? למה זה מרגיש כאילו הוא משחק משחקים?
בהפסקה, כשישבתי עם תמר, לא התאפקתי יותר. "הוא התנהג היום אחרת," אמרתי לה.
"ברור," היא ענתה בחיוך קטן. "אמרתי לך שהוא בעניין שלך. אולי הוא לא יודע איך להתנהג סביבך." היא אמרה אבל בטון מעוצבן
"אני לא חושבת שזה נכון," אמרתי, מרגישה שזה מוזר מדי. "הוא מורה, תמר."
"זה לא משנה," היא גיחכה. "מורים הם גם בני אדם, מיה."
וחייכה חיוך חיוך מוזר כאילו היא מקנאה?...
נ.מ יואב:
אני לא יודע איך זה קרה, אבל המחשבות על מיה לא עוזבות אותי. ניסיתי להקשיב לעצה של גילי, אבל זה לא עובד. אני מרגיש כאילו כל פעם שאני מנסה להקשות עליה, זה רק פוגע בי יותר. היא לא כמו שאר הסטודנטיות – היא מיוחדת.
בהפסקה גילי שלח לי הודעה, שואל אם המשכתי להציק לה. עניתי לו שזה לא מרגיש נכון. הוא טען שזה יעבוד בסוף, אבל אני כבר לא בטוח בזה. כשאני מסתכל עליה, אני לא רוצה להקשות עליה יותר. אני רוצה להבין אותה. משהו שם, מתחת לפני השטח, גורם לי להרגיש שהיא לא רק סטודנטית רגילה.
כשמיה ניגשה אליי אחרי השיעור לשאול שאלה, ידעתי שזה הזמן לשנות גישה. דיברתי אליה בצורה יותר רגועה, ואמרתי לה שהפתרון שלה טוב אבל יש מקום לשיפור קטן. היא הביטה בי במבט שלא הצלחתי לפענח. אולי זה לא רק היא שמרגישה משהו מוזר בינינו
נ.מ מיה:
השיחה איתו אחרי השיעור הייתה קצרה, אבל משהו בה היה שונה. הוא לא הקשה עליי כמו קודם, אפילו היה נחמד יותר. זה לא הסתדר לי בראש – איך יכול להיות שהוא מתנהג ככה פתאום? כשהוא דיבר איתי, זה היה כאילו הוא מנסה להיות נחמד, אבל כל הזמן הרגשתי שיש שם עוד משהו, משהו שאני לא מצליחה להבין.
אני לא יודעת מה לחשוב עליו יותר. מצד אחד, אני יודעת שהוא המורה שלי, וזה צריך להיות פשוט – מקצועי, לא יותר מזה. מצד שני, כל השיעור האחרון הזה היה מוזר. למה הוא פתאום החליט לשנות את הגישה? אולי תמר צודקת, והוא פשוט לא יודע איך להתנהג סביבי.
בדרך הביתה, כל הזמן חשבתי על השיחה הזאת, על המבט שלו. אולי אני מגזימה עם כל זה? אולי אני צריכה פשוט להתרכז בלימודים שלי ולא לחשוב עליו יותר מדי. אבל זה קשה, במיוחד כשהוא ממשיך להקשות עליי או לשנות את ההתנהגות שלו מולי. אני רוצה שזה יהיה פשוט, אבל זה מרגיש רחוק מזה.
נ.מ יואב:
ניסיתי לדבר איתה אחרי השיעור בצורה רגועה יותר. כל ההצקה הזו – זה פשוט לא אני. מה גילי מבין בכלל? להציק לה רק גרם לי להרגיש יותר רע עם עצמי. אני לא רוצה להיות המורה שמתעלל בסטודנטים שלו. במיוחד לא במיה.
כשהיא הסתכלה עליי עם המבט הזה, כאילו לא מבינה מה אני רוצה ממנה, הבנתי עד כמה אני מתבלבל מכל זה. מה אני מנסה להשיג? אני לא אמור לחשוב עליה כל כך הרבה. היא סטודנטית, ואני המורה שלה. אבל כל פעם שאני רואה אותה, אני מרגיש שיש שם משהו מעבר לזה, משהו שאני לא מבין עדיין.
בערב, ישבתי עם גילי בבר. הוא המשיך לנסות לשכנע אותי שהצקה זו הדרך, שזה מה שגורם לנשים לשים לב אליך. אבל כל מה שרציתי זה להפסיק לחשוב על זה. "אתה לא מבין," אמרתי לו אחרי כמה כוסות בירה. "זה לא מרגיש נכון."
"אתה סתם מגזים," הוא ענה, צוחק. "מחר תנסה שוב. תלמד אותה לקח שהיא לא תשכח."
אבל אני כבר לא בטוח בזה.
YOU ARE READING
הסוד שבין השיעורים
Romanceבין כיתת הלימוד לסיפורים האישיים שמסתתרים מאחורי כל פנים, הם מצאו את עצמם נפגשים. הוא, המורה הקשוח והמרוחק, היא - סטודנטית עם סוד עמוק שמאיים לצוף. כל שיעור הוא סיפור חדש, כל מבט מעורר מחשבות שלא ניתן להחביא. הם לא אמורים להיות שם, קרובים כל כך - הו...
