אכזרי מדי לאהוב

פרק 3

זוהר-
אני נכנסת הביתה ומעיפה את התיק על הספה. הכול כל כך כבד. הכעס בתוכי גועש, דמעות זולגות לי על הלחיים, ואני מרגישה כאילו איבדתי משהו יקר. היום הזה שבר אותי. כל העבודה שלי, כל המאמץ – הכול התפוצץ לי בפרצוף בגלל רוס. כל כך ציפיתי להיבחן בציור שהכנתי. רק הזדמנות אחת לבטא את כל מה שיש לי בפנים. ורוס פשוט שלל את זה ממני. אידיוט! ובבוקר עם הרכב, מי הוא בכלל? הוא אפילו לא יודע איזה סבל היה לשים גלגל חדש. דביל.

אני מסתכלת על עצמי במראה שבסלון. המבט שלי שבור. "למה הוא עשה לי את זה?" אני לוחשת לעצמי, כאילו מחפשת תשובה. אני תופסת את הראש, הכאב חותך עמוק בתוכי. אני לא מבינה אותו. הוא היה צריך לתמוך בי. הוא יודע כמה זה חשוב לי, כאילו, הוא לא. אבל הוא ראה את זה. אז למה הוא מנע ממני את ההזדמנות? מחשבות רצות בראשי ואני מתחילה שוב לבכות. כל כך הרבה מאמץ, כל כך הרבה שעות עבודה – הכול בשביל מה?

הטלפון שלי מצלצל. זאת נטלי. אני בקושי מצליחה לענות לה, מרגישה איך הגרון שלי נלחץ מהמילים והבכי שלא יוצאים. "מה קורה איתך?" היא שואלת בקול מתעניין, וכשאני מתחילה להסביר לה, אני מרגישה את הדמעות יורדות שוב. "רוס פשוט לא נתן לי להיבחן בציור שלי," אני אומרת בקול רועד. "עבדתי כל כך קשה. למה הוא עשה לי את זה? למה הוא לא יכול היה לתת לי את ההזדמנות הזאת?" אני מרגישה כאילו אני שואלת את עצמי מאשר אותה, אני שונאת לנחם את עצמי. אבל עכשיו זה עבר כל גבול. באתי עם ציפיות גדולות ליום הזה, והוא פשוט הרס הכל. במשך לילה, פאקינג לילה התאמנתי על הציור המחורבן.

"את לא יכולה להמשיך לשבת ולבכות ככה," היא אומרת ברוך אבל בתקיפות. "הוא לא שווה את כל הדמעות שלך. אני לא מוכנה שתישארי ככה לבד. את יוצאת איתי הערב. יש מסיבה במועדון, ורק בשביל כמה שעות – תשכחי ממנו." אני מהססת לרגע. לא בא לי לצאת, אני מרגישה כאילו הלב שלי שבור מכדי ליהנות. "אני באמת לא יודעת, נטלי... אני עייפה, ואין לי מצב רוח."

"עזבי אותך מעייפות!" היא עונה נחרצת. "מה כבר יקרה? רק תשכחי את כל מה שהיה היום. תבואי ותני לעצמך ליהנות קצת." היא ממשיכה לשכנע אותי, ואני יודעת שהיא צודקת, שאני לא יכולה להמשיך לשבת בבית, אבל הכעס והייאוש כל כך גדולים.

בסוף אני נכנעת, וניגשת לחדר השינה. אני מחפשת משהו ללבוש, בגדים שיגרמו לי להרגיש חזקה, אולי קצת מושכת, אפילו אם זה רק למשך כמה שעות. אני בוחרת חולצת כתף אחת צמודה, מכנס ג'ינס קצר מדי, ואפילו נעלי עקב. כשהתלבשתי והתאפרתי מעט, אני מרגישה קצת אחרת, כאילו אני חוזרת לעצמי, גם אם זה רק למראית עין.

אני פוגשת את נטלי ליד המועדון, והיא כבר נראית בעניינים, כל כך שמחה ומלאת אנרגיה. המוזיקה בתוך המועדון חזקה, האורות זוהרים מכל פינה, והאנשים סביבנו רוקדים וצוחקים. ״מה קורה?״ אני צועקת לה מעבר למוזיקה. ״מעולה!״ היא מחייכת ונראת כאילו שתתה כבר לפני. אני מרגישה שאני מתנתקת לאט לאט מכל מה שקרה היום. אני מתחילה לשתות, משקה אחד ואז עוד אחד, והטשטוש הזה מתחיל להשתלט עליי. זה נחמד. אני יכולה לשכוח מהכול, אפילו לרגע קצר. היא נותנת לי חיבוק שמח,הלוואי והייתי יכולה להחזיר לה כזה. אני מאלצת את עצמי לחייך. היא נראת שיכורה מידי.