אכזרי מדי לאהוב

פרק 6

זוהר-

נסעתי אל ליאם ולונה אחרי יום שהיה סיוט. המילים "אני מתפטרת" המשיכו להדהד לי בראש. זה לא הפסיק – תמונות הריב עם הדוגמנית, היד שלה מושכת לי בשיער, הציפורניים שלה שורטות אותי... והבוקס שנתתי לה אחר כך. כל זה חזר על עצמו כמו סרט שלא נגמר.

חניתי את האוטו מול הבית של ליאם ולונה-אחי ואישתו, אני יורדת מהאוטו, אוספת נשימה עמוקה ונושאת את המזוודה של הכעסים והבושה שלי איתי. דפקתי על הדלת, והלב שלי דפק ביחד איתה.

הדלת נפתחה, וליאם עמד שם. גבוה, עם שיער חום פרוע שמזכיר את שלי, עם עיניו החומות, שלא זהות לשלי כלל. "זוהר?" הוא אמר בקול כבד, מופתע.

"אני יכולה להיכנס?" שאלתי, הקול שלי רעד.

"בטח, בטח," הוא אמר, פותח את הדלת לרווחה.

ברגע שנכנסתי, לונה הופיעה מהמטבח. שיערה השטני היה אסוף באלגנטיות, ועיניה הכחולות-אפורות נצצו בסקרנות מודאגת. היא החזיקה ספל קפה ביד, הביטה בי, והניחה אותו מיד על השולחן. "מה קרה, זוהר? את נראית כאילו דרסו אותך," היא אמרה, מתקרבת אלי.

התיישבתי על הספה, משחררת נשימה רועדת. "עזבתי את העבודה," אמרתי לבסוף.

"מה?!" ליאם כמעט צעק, מתיישב בכורסה מולי. "מה זאת אומרת עזבת?!" הוא נראה כאילו התאכזב, הוא הראשון ששמח שהתקבלתי אל העבודה.

"היה ריב," אמרתי, מנסה לשמור על הקול שלי יציב. "עם דוגמנית אחת. היא משכה לי בשיער, שרטה אותי, ואני... החזרתי לה. אחרי זה לא יכולתי להישאר. פשוט קמתי והלכתי."

הם החליפו מבטים, ואז לונה התיישבה לידי. "היא שרטה אותך?" היא שאלה, מבטה סורק אותי.

"כן," עניתי בשקט,

"ואת פשוט עזבת?" ליאם התפרץ. "קמת והלכת בלי להודיע מראש? בלי לדבר עם אף אחד?"

"לא יכולתי להישאר שם יותר," מלמלתי, מביטה ברצפה.

"לא, לא, לא," הוא נענע בראשו. "את לא מבינה איך זה עובד, נכון? את לא יכולה פשוט להתפטר בלי להודיע מראש. צריך להודיע לפחות שלושה שבועות מראש!"

"שלושה שבועות?" הרמתי מבט. "אבל אני כבר עזבתי!"

"זה לא משנה," הוא אמר בתקיפות. "את לא יכולה פשוט לקום ולברוח. זה לא פותר כלום, וזה לא מי שאת."

"זה כן מי שאני עכשיו," אמרתי בקול חרישי, כמעט מבולבל.

"זוהר," הוא נאנח, משפשף את הפנים שלו. "אני מבין שהיה קשה לך, באמת שאני מבין. אבל את לא יכולה להתנהל ככה. מה את חושבת, שכל פעם שיהיה קשה, תברחי? החיים לא עובדים ככה."

לונה הניחה יד על הכתף שלי. "אני אומרת לך את זה כי אני באמת דואגת לך," היא התחילה, הטון שלה רך אבל חד. "מה שעשית עכשיו... זה פתטי."