Teenage Dirtbag // H.S

פרק 15

"אז שניכם זוג או מה?" מלודי שאלה כשיצאנו מהמכונית צועדות לכיוון מבנה בית הספר. 

נאנחתי. "אני לא יודעת. אנחנו לא באמת דיברנו על זה."

סיפרתי למלודי הכל על הדייט שלי עם הארי, בדיוק כמו שהיא רצתה. הדייט באמת היה מושלם, וההורים שלי לא גילו על זה כך שזה היה בסדר. אני לא מתכננת לספר להם על זה בקרוב, אני מפחדת שהם יהרסו משהו שבקושי התחיל. אז לעכשיו, אני הולכת לשמור על זה בסוד. בגלל שאני יודעת שאין שום דרך שהם ייקבלו אותי ואת הארי.

מלודי ואני נכנסנו למבנה הולכות במסדרון, נדחפות בין האנשים. "אולי הוא יישאל אותך בקרוב," היא חייכה.

משכתי בכתפיים. "אולי."

היא אז הלכה ללוקר ואני הלכתי לשלי. פתחתי את זה, מוציאה משם את הספרים של השיעורים הראשונים שלי, אבל אז שמתי לב שמשהו נפל משם. כיווצתי את מצחי בבלבול, התכופפתי מטה ולקחתי חתיכה של נייר אדום מקופל. נעמדתי ישר, פתחתי את זה וקראתי.

תסכימי להיות חברה שלי? תפגשי אותי מאחורי החדר כושר בזמן ההפסקה– האריxx

עיניי נפקחו כשקראתי את את המכתב, חיוך קטן עושה את דרכו. קיפלתי חזרה את הנייר, שמתי אותו בכיס האחורי של הג'ינס שלי וסגרתי את הלוקר. לפני שהשיעור הראשון התחיל, הלכתי לשירותים הקרוב של הבנות והסתכלתי על עצמי במראה. לבשתי סקיני ג'ינס שחור, חולצה פשוטה לבנה וג'קט ג'ינס שהיו לו שרוולים מתקפלים אל אורך מרפקיי. שיערי נפל אל הגלים הרגילים שלו, ושמרתי על כמות מייקאפ קטנה.

רק אז, תא נפתח וממנו יצאה בקה. כשהיא ראתה אותי, היא חייכה. "היי," היא אמרה. "שמעת משהו מהארי?" היא שאלה, שוטפת את ידייה.

הוצאתי את חתיכת הנייר האדומה והראתי לה. היא ייבשה את ידייה, ואז לקחה אותו קוראת. כשהיא סיימה, עינייה נפתחו ולסתה נפלה. "אני יודעת," אמרתי, יודעת מה היא חושבת כשלקחתי בחזרה את חתיכת הנייר והכנסתי אותו לתיקי.

"את תגידי לו כן?!" בקה שאלה בהתלהבות.

גלגלתי את עיניי. "זה לא ברור מספיק?" אמרתי עם צחקוק. "חיכיתי שהוא יישאל אותי."

בקה שחררה צעקה. "אלוהים, זה כל כך מרגש! אתם תיהיו כאילו, הזוג הכי חמוד בקמפוס!"

צחקתי, והצלצול נשמע. "קדימה, בואי נלך."

יצאנו מהשירותים, ובקה ואני הלכנו לכיוון השיעור הראשון שלנו. ישבנו במקומנו, כשאני נאנחת, מחכה שהשיעור המשעמם יתחיל.

**************

לפני שידעתי, ההפסקה שהארי דיבר עליה הגיעה והגיע גם הזמן שאני אלך למאחורי חדר הכושר לפגוש את הארי. הרגשתי מעבר ללחוצה. אני יגיד להארי כן, ואני לא יכולה להגיד שהפרפרים בבטן שלי זה בגלל ההתרגשות או בגלל הלחץ. העברתי יד בשיערי, ויצאתי לכיוון חדר הכושר. הרוח נשבה מעט, שיערי עף קלות ביחד עם הרוח. עם הלב שלי שניסה לקפוץ מעבר לחזהי, הלכתי מסביב למבנה הגדול. ולאחר שסוף סוף התאפסתי, אני נשבעת ששוב הלב שלי קם ורץ שוב.