Teenage Dirtbag // H.S

פרק 8

נקודת המבט של אלנה:
"כן, אמא, אני בסדר," הארי דיבר אל הטלפון, מעביר את ידו בין שיערו המתולתל. "כן, אמ, אני נשאר אצל סוג של חבר.

נשכתי את שפתי התחתונה, עוזבת את הסלון מכדי שהוא יוכל לדבר אל אמו בזמן שאני הולכת לחפש את לוסי. "הי, לוס?" אני שאלתי, מתקרבת אל התנור למקום בו היא עמדה.

היא הסתובבה. "כן,לאב?" היא שאלה.

אני נשכתי את שפתי התחתונה בקשיחות. "את יכולה, אמ, לא לספר לאמא ואבא על זה? על הארי? הם פשוט הולכים ממש להתעצבן מזה."

לוסי נתנה לי חיוך רך, מהנהנת. "בטח, מתוקה," היא אמרה. "הסוד שלך בטוח איתי."

אני נתתי לה חיוך וחזרתי אל הסלון. הארי הסתכל לעבר החלון שבו הגשם טיפטף. הרעמים שאגו בחוץ והברקים הבזיקו, והעננים אפורים.

אני עדיין לא יכולתי להאמין שהארי הולך להישאר כאן – ולמשך כמה זמן, אני אפילו לא יודעת. הסערה הזאת יכולה להימשך ימים, מה שאומר שהארי הולך להישאר כאן ימים. אני לא יודעת אם אני אמורה לשמוח או לא. אני מתכוונת, אני יודעת שאני מחבבת את הארי, אבל להישאר לגור איתו בשביל כמה ימים? זה שלב לגמרי חדש של סכנה. אבל ככל שסערה ממשיכה, אומר שההורים שלי יהיו יותר רחוקים, מה שגם אומר שאני יהיה יותר זמן עם הארי.

לפתע, רוח סערה חזקה נשמעה מבחוץ, ומשהו נטרק במדרגות בקומה השנייה. עיניי התרחבו, יודעת בדיוק מה זה היה, "שיט," קיללתי, לפני שהסתובבתי ורצתי לעבר המדרגות.

יכולתי להרגיש את העקבות של הארי רצות אחריי לעבר החדר. הייתי מכה קלה במים סביב החדר שלי בזמן שרצתי לקראת דלת המרפסת שלי שהתנדנדה קדימה ואחורה במהירות בגלל הרוח. ניסיתי לסגור אותה אבל הרוח הייתה יותר מדי חזקה בשבילי. לפתע, יד אחת מקמה את עצמה ליד שלי ודחפה את  הדלת עם עוצמה, והסתכלתי מעלה מכדי לראות את הארי.

כשהוא הצליח לסגור את שני הדלתות, אני במהירות נעלתי אותם מכדי שהם לא ייפתחו שוב פעם. כאשר נעלתי, הסתכלתי על הארי, משחררת נשימה. "תודה," אמרתי, מעבירה את ידי על שיערי החום בהיר.

"בבקשה," הארי אמר, צועד צעד אחד אחורה. הוא הסתכל מסביב, בוחן כל דבר קטן. "זה החדר שלך?"

הנהנתי. "כן," אמרתי, נשענת על דלת המרפסת.

הארי הלך לעבר השידה איפה שהייתה תמונה ממוסגרת שלי ושל טיילר. זה היה שנה שעברה, במהלך הקיץ, איפה ששיערי היה בהיר יותר ועורי היה שזוף יותר. הצטלמנו בחוף הים, כשהייתי בביקיני כחול והוא בבגד ים הירוק כהה שלו. השיער שלנו טיפטף מהרטיבות כאשר שנינו עמדנו מול האוקיינוס הנוצץ, מחייכים אל המצלמה.

"מי זה?" הארי שאלה, מצביעה על התמונה.

"אחי הגדול, טיילר," אמרתי לו. "הוא הלך למכללת מנצ'סטר."