פרק 1

3.6K 150 16
                                    

נקודת המבט אלנה:

"מלודי, את חסרת תקווה," גילגלתי את עיניי סוגרת את הלוקר.

"אבל הוא כל כך חתיך!" חברתי הטובה קראה בדרמטיות.

שתינו הלכנו במורד המסדרון ביחד לכיתה שלנו. "הוא רק איזה עוד בחור, מל," אמרתי לה.

"כן, בחור מאוד חתיך," מלודי רבה.

כששתינו התקרבנו אל כיתתנו, לפתע עצרתי מללכת. "שיט, שכחתי את ספר הכימיה שלנו. אני אלך להביא אותו."

"קיי, נתראה בכיתה," מלודי אמרה, ממשיכה ללכת בזמן שאני מסתובבת והולכת בחזרה אל הכיתה שלי.

השם שלי הוא אלנה קרטר, אני בת 17, ואני גרה 12 שנים בהולמס צ'פל. זה כפר קטן, אבל אני אוהבת את זה. אני גרה עם ההורים שלי ועם האח הגדול שלי, טיילר ואני בערך סובלת את המשפחה שלי. אמא שלי היא רופאה ואבא שלי הוא מורה באיזהשהו תיכון די קרוב לפה, אז אנחנו בערך בסדר. זה מוזר להגיד את זה, אבל אני הבחורה הכי פופולארית בבית ספר. אני לא כמו הפרחות הבלונדיניות שרצות את בית הספר. יש לי עיניים כחולות ושיער ארוך, בהיר ואני לא רזה למדי. אני לא לובשת בגדים זנותיים אלא גינס וחולצת T-shirt רגילה.

הלכתי אל הלוקר שלי, פותחת אותו ולוקחת את ספר הכימיה שלי. כשהלכתי במורד המסדרון, צלצול הפעמון נשמע ופלטתי קללה. הלכתי אל הכיתה בקצב הכי מהיר שלי, עד שהמורה שלי, אדון דולי, גבר שמנמן ונמוך עם שפם עבה הסתכל עליי. "ומדוע איחרת, גברת קרטר?" הוא שאל, מרים גבה.

"שכחתי את הספר שלי בלוקר, אדוני," הסברתי. "והלכתי להביא אותו."

אדון דולי עשה קליק קטן עם הלשון שלו. "ריתוק. היום אחרי הלימודים, שעה אחת."

העיניים שלי התרחבו, ואני יכולה לציין שכל אחד אחר ידע טוב מאוד וראה שבחיים שלי לא קיבלתי ריתוק. "אתה בטח צוחק עליי!" קראתי.

"אני נראה כמישהו שצוחק, גברת קרטר?" הוא שאל.

"פאקינג לעזאזל," קיללתי אל מתחת הנשימה שלי.

"תסלחי לי?" אדון דולי הסתכל עליי.

שחררתי אנחה והתיישבתי במקומי ליד מלודי. בחיים לא קיבלתי ריתוק, אז זה בלתי ייאומן. "לעזאזל, ילדה," מלודי אמרה בלחש.

"אני יודעת," רטנתי.

*****************

שאר היום הלך כרגיל. אבל כשהיה סוף היום, החוורתי. כולם הלכו, מלבד כמה תיכוניסטים. הלכתי במורד המסדרון הריק, למעשה, מסדרון המפחיד אל הריתוק שלי. עצרתי מלפני החדר שעליו כתוב "ריתוק 101". לקחתי נשימה, דחפתי את הדלת ונכנסתי. כצפוי, הדבר הראשון שאליו שמתי לב זה אותם.

חמשת הבנים שכולם מפחדים ואוהבים באותו הזמן. כולם יודעים את השמות שלהם וכמה מסוכנים הם. השמות שלהם היו ליאם פיין, נייל הורן, זאין מאליק, לואי טומלינסון והלידר שלהם, הארי סטיילס. כמעט כל בחורה בבית ספר רצתה להיות עם אחד מהם, במיוחד הבלתי מושג מביניהם, הארי. היה לו שיער שוקולדי חום מתולתל, עיניים ירוקות, שפתיים ורודות, וגוף שרירי. העיניים שלי בטעות נתקלו בעיניים הירוקות שלו, וחיוך נוצר על פניו, כששתי גומות חן מלוות אותו. הוא, יחד עם כל השאר חוץ מנייל- התלוו בקעקועים. חמישתם תמיד לובשים בגדים אפלים לפעמים עם גקטים ארוכים.

Teenage Dirtbag // H.SWhere stories live. Discover now