"את אף פעם לא מוותרת"
היא אומרת לי בחיוך
ואני?
אני מתכווצת.
לא משמחה
ולא מגאווה
אלא מאשמה.
כי וויתרתי.
וויתרתי על הכל
על הכתיבה
ועל הספרים
ועל הטבע
ובעיקר וויתרתי על האנשים.
וויתרתי על כל דבר בעולם הזה.
פעמיים.
ואיכשהו,
למרות שוויתרתי לרגע,
למרות שכאב לי כ"כ,
אני פה.
אני כאן ואני כבר לא שותקת.
אז נכון,
המשפחה שלי לא יודעת כלום.
אבל המשפחה שלי היא בסך הכל אנשים,
אז מה אם יש להם את הדם שלי?
הם לא מכירים אותי
מי שמכיר אותי,
מי שהיה שם בשבילי,
מי ששמע אותי,
מי שראה אותי,
יודע.
אני כאן,
ואני לא שותקת יותר.
YOU ARE READING
The Way I See The World
Poetryהיי, אני כותבת שירים וסיפורים קצרים, פורקת ומדברת, אשמח אם תקראו ותגידו לי את דעתכן. אם יש לכן ביקורות/חוות דעת/פריקות/דעות מוזמנות לכתוב הכל בתגובות, אי קוראת הכל ועונה להכל.❤️ כל הזכויות שמורות לענבר מלכה. אין להעביר, לסרוק, לצלם, להעתיק או לעשות...
