"היי אבי" חייכתי כשראיתי אותה מתקדמת אלי בלובי הגדול של בית המלון
"היי" חייכה "מה שלום גיסתי לעתיד?" בשנייה שהשאלה יצאה מפיה המים ששתיתי נתקעו בגרוני ואני התחלתי להיחנק ולהשתעל את הכל החוצה
"סליחה?" ניסיתי לנשום שוב
"מה? את בהיריון, זה ברור שתתחתנו בסוף" אמרה כמובן מאיליו
"תהיי בשקט" נזפתי בה "אף אחד כאן עוד לא יודע על זה ובטח שלא דניאל. וחוץ מזה, מי אמר שצריך להתחתן כדי להביא ילד ביחד?"
"מה זאת אומרת? זה ברור שאתם צריכים להתחתן אחד עם השנייה, אתם נועדתם זה לזו!" אמרה בהתרגשות מוגזמת "וחוץ מזה אני עדיין כועסת עליך על זה שאת לא מוכנה לספר לדניאל על ההיריון"
"אני אספר לו" הבטחתי "רק לא עכשיו"
"אז מתי בדיוק, כשהתינוק כבר ייוולד?"
"זו גם אפשרות" מלמלתי בשקט
"קים" היא גערה בי "תגידי, את עשית בכלל את כל הבדיקות והדברים שצריך לעשות?"
"איזה בדיקות?" שאלתי
"את רצינית?" היא הסתכלה עלי בחוסר אמון "קים, זה לא משחק! זה תינוק, התינוק שלך, ואת חייבת לדאוג לו ולטפל בו!"
"בסדר, בסדר" הרמתי את ידיי בכניעה "אני פשוט לא יודעת איך עושים את זה, תביני אני בחיים לא הייתי בסיטואציה כזאת בעבר ואין לי מושג מה אני צריכה לעשות"
"אל תדאגי" היא נאנחה "אני אעזור לך. אני אקבע לך תור לרופא ואדאג להביא לך חומר לקריאה בנושא ואדאג להכל"
"תודה אבי" חייכתי אליה
"עוד לא סיימתי" היא מיהרה להוסיף "אני אמנם אדאג לכל הדברים האלה, אבל יש דבר אחד שאת חייבת לדאוג לו ולהבטיח לי שתעשי אותו לפני הבדיקה הראשונה שלך"
"וזה?" שאלתי, מחכה שתמשיך
"את חייבת לספר לדניאל" אמרה בפשטות ואני נאנחתי
"לספר מה לדניאל?" קולו של דניאל הקפיץ את שתינו והסתובבנו אליו בחיוכים תמימים
"שום דבר" אמרנו ביחד והוא בחן אותנו במבט חושד
"אוקי.." מלמל בשקט והתקרב אלי, תופס במתני ונושק קלות לשפתיי "בוקר טוב" אמר בשקט
"בוקר" אמרתי בחצי חיוך ונשענתי על כתפו
"מה קורה אבי?" פנה אליה "מה את עושה כאן בשעה כל כך מוקדמת בבוקר?"
"סתם, החלטתי לבקר את אחי הגדול וגיסתי לעתיד, אסור?" שאלה בקול תמים וקיבלה ממני מבט יורק אש. היא גלגלה אלי את עיניה וחזרה לחייך אל דניאל.
"גיסתך לעתיד, הא?" הוא הרים גבה בחצי חיוך "יש משהו שאתן רוצות לספר לי עליו? הצעתי לקים נישואים ולא ידעתי על זה?"
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
