"תגידי מה התאריך היום?" שאל ליאם בזמן ששנינו רבצנו על הספה בבית של קלוד וצפינו בטלוויזיה
"לא יודעת. למה?" שאלתי
"סוף אוקטובר בערך.. ה20 אם אני לא טועה" קלוד הופיע בסלון והתיישב על הספה השנייה "מה אתם רואים?"
"תודה" אמר ליאם "זה מן סרט מתח-פעולה מעפן כזה לא משהו מעניין" הוא השיב לשאלתו
"20.10" מלמלתי "למה יש לי הרגשה שצריך להיות בקרוב איזה משהו חשוב"
"משהו חשוב שצריך לקרות בקרוב?" שאל ליאם "לי לא ידוע על שום דבר"
"קלוד?" שאלתי
"לא משהו מיוחד סיס" הוא משך בכתפיו וחזר לצפות בסרט
ישבתי בשקט ובהיתי, נותנת למחשבותיי לגלוש לכל מיני מקומות. מה לעזאזל צריך לקרות בקרוב שאני לא זוכרת?
"הפתיחה" פתאום זה קפץ במוחי
"איזה פתיחה?" שאל ליאם
"הפתיחה של המלון של דניאל" נזכרתי מיד "היא בעוד כמה ימים"
"נו ו?" שאל קלוד במבט לא מרוצה
"לא יודעת, פשוט הייתי צריכה להיות שם" מלמלתי "ועכשיו אני לא אהיה"
"את לא רוצה ללכת לשם נכון?" שאל קלוד
"ברור שלא" אמרתי מיד, אפילו את עצמי לא שכנעתי.
"קים זה יהיה ממש דבילי ללכת לשם, ביחוד אחרי כל מה שקרה" אמר קלוד
"אני לא רוצה ללכת לשם" אמרתי "חוץ מזה אין מה להתרגש כל כך מהמלון הזה, גם ככה אתם בטח תפרצו לשם שוב"
"מה?" קלוד וליאם שאלו ביחד
"אל תשחקו אותה מופתעים, אני יודעת שאתם אלה שפרצתם למלון" אמרתי
"על מה את מדברת?" שאל ליאם
"על זה שפרצתם לאחד המלונות של דניאל" אמרתי בגלגול עיניים
"למה שאני אבזבז את הזמן שלי בלפרוץ לאיזה מלון מסכן?" שאל קלוד בגיחוך
"קלוד אני יודעת שזה אתה, גם ראיתי את הכפפות שלך" התחלתי לאבד את סבלנותי, איזה משחק הם מנסים לשחק פה?
"איזה כפפות?" שאל
"הכפפות עור שהשארת בבר שעבדתי בו"
"זה שיש לי כפפות עור אומר שפרצתי למלון של דני?" הוא שאל מבולבל
"רגע" נעצתי בו מבט "אתה לא פרצת לו למלון?"
"קים אני לא יצרתי שום קשר איתו במשך 12 שנים ולא היה לי מושג מה קורה איתו או איפה הוא נמצא היום" אמר קלוד "חוץ מזה שראיתי אותו אז בבר איתך ומהידיעה שיש ביניכם משהו אני לא יודע כלום"
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
