החיים זה כמו הזיה, בהתחלה הכל טוב ויפה... ואז זה נגמר.
"דניאל" שלחתי יד מהוססת אל ידו והוא נרתע לאחור
"מי את?" שאל בשנית
"זו אני דניאל" אמרתי והתקרבתי מעט
"מי זו את?"
"אל תעשה את זה" בלעתי רוק בכבדות "דניאל בבקשה"
"למה את כאן? מי את לעזאזל?" הוא החל לנשום במהירות וצפצוף מוזר מהמכונות אליהן היה מחובר החל לפעול.
"אני מצטער, את תאלצי לצאת עכשיו החוצה" אחד הרופאים תפס בידי וניסה להזיז אותי משם בעדינות
"אני לא זזה לשום מקום" העפתי את ידו ממני והתקרבתי חזרה לדניאל "דניאל זו אני" אמרתי ותומאס הופיע מאחוריי
"בואי קים" הוא תפס בי בכוח וניסה לקחת אותי משם
"לא, הוא צריך לזכור! הוא צריך לדעת מי אני!" קראתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו החזקה בזמן שגרר אותי אחורה
"דניאל, בבקשה!" דניאל הסית את מבטו לצד השני ובהה בחלון במבט אומלל "בבקשה תסתכל עלי! לא יכול להיות שאתה לא זוכר" נאבקתי בכוח בתומאס, מנסה להגיע אליו "זאת אני! בבקשה תביט בי!" תומאס הוציא אותי מהחדר והדלת נסגרה בטריקה. "דניאל!" צעקתי והתפרעתי בזרועותיו של תומאס.
"די קים, מספיק" תומאס אמר ברוגע
"תעזוב אותי אני צריכה לראות אותו! הוא זקוק לי!"
"קים" תומאס נאנח
"קים!" קול חזק קרא לי מהמסדרון ואני הרמתי את ראשי כדי לראות את קלוד מתקרב אלי בצעדי ענק
"קלוד!" השתחררתי מאחיזתו של תומאס ורצתי אליו "קלוד, זה דניאל" תפסתי בחולצתו ותקעתי את ראשי בחזה שלו "הוא לא זוכר קלוד, הוא לא זוכר אותי. הוא לא זוכר כלום!" עצמתי את עיניי בחוזקה, כאילו שזה יעלים את הכל ובאמת ישנה משהו
"אני יודע" נאנח "תומאס אמר לי"
"איך זה יכול להיות שהוא לא זוכר אותי?" ייבבתי
"אני לא יודע סיס, אבל זה המצב ואת חייבת להתמודד איתו"
"איך אפשר להתמודד עם דבר כזה?"
"תזכירי לו" אמר בפשטות "אם הוא לא זוכר אותך, תגרמי לו לזכור. ואם הוא עדין לא יזכור, תצרי לו זיכרונות חדשים. אם הוא התאהב בך פעם אחת, הוא יתאהב בך שוב קים. הוא אמנם לא זוכר אותך עכשיו אבל זה עדיין אותו דניאל"
"הוא נבהל ממני" אמרתי "הוא ראה אותי ונבהל ממני, הוא לא ידע מי אני בכלל"
"את חייבת לתת לו זמן" קלוד תפס בכתפיי וגרם לי להסתכל עליו "תני לרופאים לטפל בו, לראות מה הוא זוכר ועד כמה. אחר כך נראה כבר מה לעשות"
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
