פרק 3 - "בוגדת"

67 4 5
                                    

"תודי! תודי מיד או שנירה!" צעקו כל החיילים. התחלתי לשים את הידיים שלי על העורף ופתאום! חייל אחד יורה חץ. הוא פגע בחתול שהיה מאחוריי... ירד לי הלב לתחתונים.
התחלתי לרוץ. ברחתי מכל החיילים האלה. החיילים ירו עליי חצים. אחרי כמה ניסיונות כושלים לפגוע בי, חץ אחד פגע לי בכתף. נפלתי וצעקתי מכאבים. אחרי כמה זמן איבדתי את ההכרה. לא הצלחתי לזוז, לנשום או אפילו לשמוע. כעבור כמה זמן חזרה לי ההכרה. התחלתי לקום מהמדרכה וקלטתי ש... יורד ברד, החץ כולו מכוסה קרח וכמה חיילים היו מסביבי. אחת מהחיילים הייתה אחותי.
"מה קרה לך? למה את על המדרכה?" שאלה זאקי. "אני... אני ברחתי מהחיילים... הם ירו בי עם חצים ו..." עניתי לה בלחש. היה לי קשה לקום ולדבר.
בערב, ישבתי בבית ולא זזתי. לא דיברתי. לא מצמצתי. שמעתי את אמא שלי ואת זאקי מדברות. "היא מפלצת! מפלצת!" צעקה אמא שלי. "זה אבא אשם בכל הסיפור הזה!" כעסה זאקי. "היא בוגדת!" כעסה אמא שלי. מה הולך כאן?

עור כקרחWhere stories live. Discover now