"תפוח! מה הם עושים לך?!" צעקתי לעברו. אנשי השבט עם המחטים הרגיעו אותי, אבל הם לא ניטרלו אותי עד הסוף. היה ביני ולבינם קרב מייגע, ניסיתי להשתחרר מידיהם כדי לראות מה הולך עם תפוח. לאחר זמן מה הצליתי להשתחרר מידיהם.
"מה זה? קרח?", "הידיים שלי!", "היא מקוללת!", "מכשפה!" אמרו חברי השבט שהחזיקו בי. רצתי אל עבר תפוח וראיתי שנשמתו כבר עלתה למרומים. הפצע שלי התחיל לדמם שוב. קמתי מהאדמה ורצתי. רצתי לכיוון כלשהו, לא שמתי לב לאן. חצי דרך עברתי, וראיתי שלט: "כאן שוכן חופת, בן שבטו ומנהיגנו. יהי זכרו ברוך."
התמוטטתי על האדמה הרטובה. לא הבנתי על מי השלט מדבר, אבל הפצע כאב לי עד כדי כך שכוחי אזל לגמרי. הבחנתי באופק בעץ התפוחים שתפוח הצביע עליו כשהוא "הציג" את עצמו. הדמעות עלו בעיניי. פתאום הרגשתי תפיחה קלה על פצע הדקירה שלי.
"שלום אייסי. באתי להיפרד." אמר קול מוכר.
"תפוח? זה אתה??" אמרתי בתדהמה והסתובבתי מהשלט.
"אני לא תפוח. אני חופת. אני שוכן כאן. מתתי למענך, שיוכלו לטפל בפצע שלך." אמר הקול המוכר.
ראיתי את דמותו של תפוח מרחפת וחיבקתי את רגליה. הייתי בהלם.
"איך אני מרגישה ברגליך? אתה לא רוח?" שאלתי.
"הקללה שלך היא גם ברכה. יש בך כוחות לחסל כל יצור חי שעומד בדרכך וגם להרגיש ברוחות מהעולם הבא. כל הכבוד לך שהצלחת לאמן את הכוח שלך. אני גאה... בך..." קולו של תפוח הוחלש עד שקט. נשכבתי על בטני ואיבדתי את ההכרה. לאחר כמה זמן, הרגשתי ברקיעות רגלים. הרגשתי שתופרים אותי. הרגשתי את מגעו החם של תפוח מחבק אותי.
האדם היחידי שחימם אותי איננו עוד כאן...
YOU ARE READING
עור כקרח
Misteri / Thrillerאייסי, ילדה נחמדה מכפר קטן ומבית טוב, יוצאת למסע בריחה. למה? איך? מתי? איפה? כל השאלות האלו עוברות לה בראש. היא רק רוצה לדעת מה הסיבה להתבוננויות ולפרצופים החושדים שסובבים אותה ברחבי הכפר. מסתבר שזה הכל בגלל דבר שולי מסויים. מה הוא הדבר הזה? את זה ת...
