ידעתי שאמא שלי מדברת עליי. התחלתי לבכות. לבכות בקולי קולות. אמא שלי נכנסה לחדר שלי וסטרה לי. "מפלצות לא בוכות!" היא אמרה בכעס. היא שמה את ידה על הכתף שלי ו... פתאום, משום מקום, היד שלה קפאה וכל הגוף שלי התכסה בקריסטלי קרח! אמא שלי ישר ברחה לסלון.
למחרת בבוקר, יצאתי להליכה קטנה. רציתי לברוח לבקתה של אבא שלי אבל נזכרתי במה שקרה עם החיילים. הכתף שלי עדיין כאבה ודיממה. הלכתי לבית החולים כדי שיבשו לי את הכתף. נכנסתי למבנה וראיתי את אמא שלי יושבת. "אמא? מה את עושה כאן?" שאלתי אותה. היא הביטה בי ושתקה. שררה דממה מוחלטת כשנכנסתי. הלכתי לאט לעבר אחות כלשהי והאחות הסתכלה עליי וחייכה חיוך מזוייף. "מתוקה, את לא מורשת להיכנס לכאן." היא אמרה בשמחה. ברגע הזה, כבר החלטתי. אני חייבת לברוח מהכפר!
אני רצתי לכיוון היציאה מהכפר אבל נעצרתי כמה מטרים לפני. הכתף שלי התחילה לדמם הרבה והיא כאבה לי מאוד. לא יכולתי לסבול את הכאב הנוראי הזה! מצאתי אבן דקה וחדה וחתכתי איתה רצועה מהחולצה שלי. לקח לי בערך חצי שעה כי הכתף שלי כאבה לי נורא. קשרתי את הרצועה סביב המקום המדמם. הרצועה ספגה טיפה את הדם ועצרה את הדימום. המשכתי בדרכי. שמעתי את זאקי צועקת לי "לא! אל תלכי! חכי שנייה!", אבל לא עצרתי. בכיתי בשקט מכאבים. התיישבתי ליד שיח מסויים, ממש קרוב ליציאה. התיישבתי ואיבדתי את ההכרה.
YOU ARE READING
עור כקרח
Mystery / Thrillerאייסי, ילדה נחמדה מכפר קטן ומבית טוב, יוצאת למסע בריחה. למה? איך? מתי? איפה? כל השאלות האלו עוברות לה בראש. היא רק רוצה לדעת מה הסיבה להתבוננויות ולפרצופים החושדים שסובבים אותה ברחבי הכפר. מסתבר שזה הכל בגלל דבר שולי מסויים. מה הוא הדבר הזה? את זה ת...
