פרק 7 - שבט "קולאמס"

24 2 0
                                    

אבא שלי נשק את מצחי והלך לו לעבר הכפר. פתאום הרגשתי קור פתאומי בכל גופי. לא הבנתי מה קורה לי. ניסיתי להתרומם אבל לא הצלחתי. אחרי כמה ניסיונות של התרוממות, פשוט ויתרתי ונשכבתי על החול החם והרטוב. לאט לאט התחלתי להירדם... יצאתי מהמציאות...
התחלתי להרגיש שאני מרחפת לי לארץ רחוקה ושלווה.
אבל זה לא היה להרבה זמן. התעוררתי מיד מקול רועש ומפחיד של צעקות גבריות. "צעד שמאל! צעד ימין!" צעקו בערך 20 גברים. ניסיתי להרים את המבט לכיוון הרעש אבל הגוף שלי היה משותק לגמרי. שמעתי רקיעות רגליים מתקרבות אליי. "היי את! ילדה!" צעק לכיווני קול גברי ועמוק. "מי... מה אתה רוצה?" לחשתי באי הצלחה. הגבר הגבוה הסתכל עליי, התכופף לכיווני והרים אותי. הוא נשא אותי על גבו, כמו "שק קמח". "ברוכה הבאה לשבט קולאמס, שבט המקוללים". הוא אמר בגאווה. כל שאר הגברים החלו לשמוח ולשיר ביחד.
פחדתי, אבל הלכתי איתם בכל זאת...
נראה מה יקרה בהמשך.

עור כקרחWhere stories live. Discover now