"פעם הייתה פה ביצה מלאה ביתושים. למזלנו, ירו לכאן טילים ופצצות וכל הביצה הושמדה. זה היה בתקופת המלחמה בין שתי המעצמות הגדולות שמקיפות אותנו." אמר לי הגבר שנשא אותי. "מגניב... אממ... מה שמך?" אמרתי בקול חנוק. הגבר הנהן והצביע על עץ תפוחים. "תפוח? ענף? עץ? עלה?" זרקתי ניחושים. הוא הנהן שוב. מפה הסקתי שקוראים לו תפוח. עדיין הרגשתי כאב עז בגב ובכתף. הכתף כבר בתהליך החלמה אבל הדקירה שהרגשתי... דיממה אפילו יותר. לא הצלחתי להחזיק את הכאב בבטן יותר ושחררתי צעקה רועשת. כל השבט עצר בבהלה ותפוח המשיך ללכת. פרצופו החייכן הפך לפרצוף מדוכא. "מ..מצטערת... דקרו אותי... בגב וכואב לי..." אמרתי בלחש. תפוח הניח אותי על האדמה הקרה. הוא השכיב אותי על בטני. הכאב רק התחזק ושחררתי עוד צרחה. מרוב כאב התחלתי להשתעל וירד לי דם מהאף. חברי השבט התגודדו סביבי והתבוננו בחור על חולצתי. תפוח קרע חלק מעלה סרפד והניח אותו על פצע הדקירה. הכאב רק התגבר ולאחר זמן מה איבדתי את ההכרה. הרגשתי שאני מתעופפת ומתרוממת. הרגשתי את פעימות ליבי מאיטות את קצבן...
פתאום שמעתי את קולו של תפוח צועק לעברי. "אייסי! קומי! בואי ניפרד בשלום!". התעוררתי בבהלה וראיתי את חברי השבט על ברכיהם פושטים חלק מעורו של תפוח. חבר שבט אחד היה לידי עם חוטים ומחטים. חבר שבט אחר ליטף את ראשי ודמע.
מה הם מתכננים לעשות?
YOU ARE READING
עור כקרח
Misterio / Suspensoאייסי, ילדה נחמדה מכפר קטן ומבית טוב, יוצאת למסע בריחה. למה? איך? מתי? איפה? כל השאלות האלו עוברות לה בראש. היא רק רוצה לדעת מה הסיבה להתבוננויות ולפרצופים החושדים שסובבים אותה ברחבי הכפר. מסתבר שזה הכל בגלל דבר שולי מסויים. מה הוא הדבר הזה? את זה ת...
