ילדת פרא

פרק 14-זה רק תרגיל

למחרת בבוקר קמתי באיחור לבית הספר, ולדעתי בצדק.
אתמול היה הלילה הכי נורא ומדהים בו זמנית בחיי.
כל המידע זה שהונחת עליי פתאום וכאבים מייסרים הקשו עליי והתישו אותי נפשית ופיזית.

אבל ההרגשה הזו, לרוץ ביער ולהרגיש את אוויר הלילה החמים נחבט בפניי, כל חושיי היו חדים כל כך, הרגשתי חסרת גבולות ומעצורים, כאילו אין דבר בעולם שיכול לפגוע בי או לעצור אותי מלעשות את כל העולה על רוחי.
"סליחה על האיחור.״ אמרתי למורה כשנכנסתי לכיתה.

בדרכי למקום הישיבה שלי שמעתי את ואלרי מתלחששת עם קטי, ״בטח עשתה הפלה לתינוק של שון...״ אמרה וצחקקה.

ולפני שבכלל הספקתי לחשוב על מה שאני אומרת, ״אמא שלך מתחרטת עד היום שהיא לא עשתה אחת.״ אמרתי לה.

היא הרימה בזריזות את מבטה והשתנקה, המומה ששמעתי את דבריה ומתשובתי כאחד.

״סליחה?!״ היא קראה, ״להירגע!״ קרא המורה והתיישבתי במקומי.

היה ניתן להבחין כיצד כולם מבולבלים ממה שאמרתי, מבחינתם היא לא אמרה כלום. אבל רק ואלרי וקטי היו במבט מזועזע.

בצלצול להפסקה יצאתי החוצה, באתי ללכת למקומי הקבוע החדש, ליד העץ הגדול המשקיף על העיר.

בדרך ראיתי את ה'מתבודדים' יושבים יחד סביב שולחן עגול בחצר, סופי נופפה לי עם ידה וסימנה לי לבוא לשבת איתם. בהתחלה מעט היססתי, והרגשתי מעט לא בטוחה. האם זה מקומי בבית ספר עכשיו?

התחלתי ללכת לכיוונם, ״את חלק מאיתנו עכשיו, אם תרצי או לא.״ אמרה וחייכה.

דבריה עודדו אותי ושיפרו את מצב רוחי. היא כל כך נחמדה לפעמים אני תוהה אם מגיע לי בכלל יחס כזה טוב.

התיישבתי ליד סאם איפה שהיה פנוי, והייתי מול אדם, הוא הרים את מבטו אליי חייך חצי חיוך וחזר לבהות באוויר.

הרגשתי את מבטה של לי נועץ בי, כשהרמתי את מבטי אליה היא הביטה בי במבט בוחן עוד שנייה והזיזה את מבטה לתפוח שאכלה.

״איך היה?״ שאל ריי.

״הכאב הכי נורא שהרגשתי בחיים שלי, וההרגשה הכי מדהימה שהרגשתי בחיים שלי,״ אמרתי, ״קשה להסביר את זה...״

סופי קטעה אותי, ״אין צורך לנסות להסביר.״ אמרה חייכה.

כשישבתי איתם הרגשתי את כולם בבית הספר נועצים מבטים בבלבול ושוק, שמעתי אותם מתלחששים,

״טאליה דאני, והם?!״

"החליטה לרדת אל העם?״ מישהו אמר לחברו וצחקק.

"אוי, זה פשוט מעורר רחמים."

"את בסדר?״ סאם שאל וקטע את כל הלחשושים, כנראה הבחין בעיני מרצדות מצד לצד והאי נוחות בה הייתי שרויה. ״תתעלמי.״ אמר ריי.