ילדת פרא

פרק 28-לשחק את המשחק

שכבתי במיטתי, בשקט, מנסה לעצום את עיניי ולהשיג לעצמי כמה שעות שינה.

דבר שלא קרה, כי מחשבותיי הסעירו אותי ומנעו מהמוח שלי לקחת הפסקה ולישון קצת.

מחשבותיי נקטעו לבסוף על ידי נקישה חזקה על הדלת, שכמובן הייתה רק כדי להתריע לי שהם עומדים להיכנס, כי הדלת שלי נפתחה בחוזקה וממנה יצאו שני 'אפורים' גדולים וחסונים, "תקומי!" אחד מהם צעק עליי.

הבטתי בו במבט ישיר, "ציוויתי עלייך שתקומי!" צעק והיה ניכר כי ההתמהמהות שלי הרתיחה אותו.

קמתי לאט לאט, שריר אחר שריר. עד שהוא תפס אותי בכתפיי והרים אותי לעמידה בכוחניות וחוזקה.

"עזוב אותי!" צרחתי עליו בהיאבקות.

"די, אין צורך בזה." שמעתי קול נשי עדין ויציב מאחור.

לפתע נכנסה אל חדרי אישה לבושה בחליפה אפורה וחצאית צמודה שהגיעה על ברכיה. היא עמדה עמידה זקופה ורשמית, שיערה היה תפוס לאחור ומבטה בוחן וחד.

"אתם משוחררים." היא ציוותה ושני 'האפורים' נעלמו משם כמו מקקים.

היא העבירה את מבטה אליי, "שלום, טאליה." היא אמרה בחיוך שהיה אמור להיראות מנחם ורך, אך היה ניתן להבחין בקרירות המסתתרת בו. 

"שמי דוקטור פיונה פינק, ואני רוצה לברך אותך שהגעת אלינו." היא אמרה.

הבטתי בה מבולבלת, "לא הגעתי לפה מבחירה, אני פה מכפייה." אמרתי לה.

היא חייכה אליי חיוך קר, "את בחרת לבוא לפה, טאליה. את אמרת שאת רוצה שייקחו אותך." היא אמרה.

"כדי שלא תיקחו את כולם!" אמרתי לה והתחלתי להרים את קולי, "האנשים האלה שלכם באו וכמעט הרגו חלק מהאנשים שלי, דחפתם אותם לרכבים שלכם כאילו הם סחורה. לא יכולתי לתת לזה לקרות." אמרתי.

היא הביטה בי מתעלמת לחלוטין מדבריי, "את נמצאת  במכון 'פלורנס'. פה אנו חוקרים את כל הקשור בעל-טבעי, ומנסים להפיק ממנו פריצות דרך בעולם המדע. כמובן שאת העל-טבעי חקרו עוד גדולים מאיתנו לפני מאות ואלפי שנים, אך דוקטור כריסטוף היה הראשון להקים משהו בסדר גודל הזה. אנו מנסים למצוא הסבר לתופעות העל טבעיות שנמצאות אצלך ואצל החברים שלך ואצל עוד המון אנשים בעולם." היא אמרה.

"אבל לאיזו מטרה? למה אתם פשוט לא יכולים לקבל את העובדה שאנחנו ככה, וככה נולדנו ולתת לנו לחיות בשקט?" שאלתי אותה.

היא חייכה חיוך סגור ומאולץ, "אם אנשים לא היו סקרנים ושואפים למצוא כמה שיותר תשובות ללא נודע, היינו נשארים תקועים בתקופת האבן. המטרה שלנו כאן זה לשאוף כל הזמן רחוק יותר ולתת הסבר לכל דבר. בנוסף לזה אנחנו לא יכולים לאפשר ליצורים על טבעיים פשוט לחיות בין בני האדם, ולעוות את כל האיזון האנושי." היא אמרה, "עכשיו טאליה, אני לא מכוונת לשקר לך אבל את מאוד יקרת ערך לנו פה במכון 'פלורנס'. בתופעה כמו שלך עוד לא נתקלנו. חיכינו לך, למישהי כמוך, יותר מידי זמן ואנחנו לא מתכוונים לוותר עלייך לא משנה מה יהיו ההשלכות. אין לך מה לנסות לברוח, כי השקענו את כל המשאבים שלנו כדי לדאוג שלא תעשי דבר טיפשי כל כך. אם תוכיחי לנו שאת משתפת פעולה, נקציב לך תנאים טובים יותר ונגביל אותך פחות. אם תוכיחי לנו אחרת... יש לנו חדרים יותר גרועים מהמקום שאת נמצאת בו עכשיו." היא אמרה וקמה על רגליה והחלה להתקדם לכיוון הדלת.