Madness Sadness And bipolar(מאומצת 2)

-12-

החזקתי את הכדורים בידי, אני לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה
כדור ראשון- בולעת
כדור שני-בולעת
כדור שלישי-בולעת
כדור רביעי- בולעת
כדור חמישי-בולעת וחשה בחילה
כדור שישי-בולעת וחשה סחרחורת קלה
כדור שביעי-בולעת וחשה את עינייה נעצמות לאט-לאט

את הכדור השמיני כבר לא הייתי צריכה לקחת.
הרגשתי כאב חד בגבי ובראשי, גופי נפל ארצה וראשי פגע בחוזקה ברצפה.

ופתאום
ראיתי הכל

שחור

P.O.V כללי

אמילי שכבה במיטת בית החולים.
רגועה ושקטה.
גופה לא זז ועינייה לא נפתחו, אמנם הדבר היחידי שזז היה בית החזה שלה.
מלאני ואודרי כמעט חטפו התקף לב כאשר שמעו את הרעש החזק מהקומה למעלה.

״איפה היא?״ נכנס ליאם בסערה לבית החולים.
הרופאים מחוייבים להתקשר לאדם האחראי על הילדה במידה ולא מלאו לה 18 שנים.

"ומי אתה? אם יורשה לי לשאול" קמה אודרי במהירות ועצרה את ליאם.
"אני ליאם, אביה של אמילי. אני אחראי עלייה" ענה ליאם, שילב את ידיו ושלח לאודרי מבט מתנשא.

אודרי פתחה את פיה כדי לומר משהו אך הרופא שהגיח מאחור הפריע לדבריה.

״אתם המשפחה של אמילי מוהם?״שאל וכולם הנהנו
הוא הנהן הנהון אחד בראשו ואמר
״היא לא הגיעה לטיפולים של המחלה שלה, המחלה כבר שנים נמצאת אצלה, וזה משפיע עליה לרעה, למה אתם לא הייתם מספיק אחראים כדי לדאוג לה לתרופות, בדיקות ואפילו ניתוח?״

״מ-מחלה?! איזו מחלה?״ מלאני ואודרי החלו להילחץ והדמעות של ליאם לא אחרו לבוא, הוא זכר את היום הזה שאמילי אמרה שהיא חולה בסרטן.

״סרטן״הרופא אמר את המילה בקלילות ״היא לא סיפרה לכם?״

״לא!״ אמרו כולם פה אחד.
כן. כולם, מלבד ליאם, אשר רצה לחייך חיוך קטן לעבר העובדה שאמילי סמכה עליו מספיק כדי לגלות לו את הסוד הגדול.

"ובכן, יש לה סרטן והעובדה שנטלה שבעה כדורים רק החמירה את קצב ההחלמה שלה" הרופא אמר בצער וחזר לתא של אמילי.

-------

הם מחכים מחוץ לחדרה של אמילי, מחכים כבר יותר משלוש שעות שתפתח את עינייה היפות.
היחידים שנכנסו לחדרה היו הרופאים לאחר ששמעו ציפצופים מחדרה.

״רק שיהיה ברור״ , התחיל ליאם ״אני לוקח אותה אחרי זה״.

״ממש לא!״ קמה מלאני בעצבים
״אנחנו לוקחות אותה, היא ילדה נהדרת ואנחנו לא מתכוונות לוותר עליה כמו שאתה ויתרת עליה! חתיכת כלב חסר אחראיות!"

השניים המשיכו לריב, עד שאודרי קמה וצעקה

״אנחנו נשאל אותה עם מי היא רוצה ללכת!״ וכך הרגיעה אותם.

-----

לואי, הארי, נייל, קרטר וזאיין הצטרפו לחדר ההמתנה של בית החולים.
כולם ישבו בראש מושפל, מחכים לתוצאות.

----

הרופא יצא כשראשו מושפל.
הוא הוריד את כובעו וקיפל בלחץ.
״היא לא שרדה. אני מצטער. היא מתה״
כולם השתגעו, אודרי הניחה את ידה על פיה, מלאני בכתה, הארי משך את שיערותיו בלחץ לואי קבר את פניו בידיו, זאיין בכה, קרטר בכה, נייל הזיל דמעה וניסה להרגיע את אהובו, וליאם...ליאם התחרפן.
״אני חייב לראות אותה״ הוא התפרץ לחדר

״מה לעזא...״ אף אחד לא הבין מה קורה בחדר.
גבותיו של ליאם עלו בהפתעה

״היי ליאם״ אמילי קראה.
״ה-היי, מילי״

כולם קפצו ממקומם ורצו לאמילי ״מה לעזעזל! אמרת שהיא מתה!!!״ צעק קרטר על הרופא.

״כן..,סאמי מייל מתה, א-אתם לא משפחת מייל?״

״לא!״ כולם צווחו.

הרופא ברח בריצה מהירה מהחדר.
"ושלפחות ילמד איך לרוץ כמו גבר מהאגרופים שלי!" צרח לואי
״תודה לאל שאת חיה״ נייל קפץ על אמילי

״אמילי,״ מלאני ואודרי נעמדו קרוב אליה
״את צריכה להחליט״
ליאם הצטרף

״להחליט מה?״ היא גיחכה

״עם מי את רוצה להיות? איתנו״ אודרי הצביעה עליה ועל מלאני
״או איתי" הוסיף ליאם.

אמילי חייכה
״עם ליאם" ענתה.

הסוף.

אוהבת אתכן!
תודה רבה שנשארתן וקראתן!

Love ya, see ya, byeee