עומרי:״טוב תקשיבי, אני יודע על הכוחות שלך...״
מה?! איך הוא יודע?! אם רועי סיפר לו אני הורגת אותו!!
אני:״על איזה כוחות אתה מדבר?!״
עומרי:״טוב דיי אני לא יכול יותר!!״ אמר וחשף את הקעקועים על ידו, הם לא היו פה מקודם, משהו מוזר פה..
אני:״מה זה?״ שאלתי והצבעתי על ידיו.
עומרי:״אני מהשבט השני, לכל מי שיש כוחות אני יודע, אל תגידי שאין לך...״
׳וואי דנה שיחקה אותה עם הקעקועים האלה..׳
אני:״דנה עשתה לך?״
עומרי:״מה? לא..ד..נה?״
אני:״ידעתי!! ביי עומרי!!״
בסוף היום חזרתי לבית ועליתי לחדר, על המיטה היה מונח מכתב...
׳תקשיבי מאי אני חייב להגיד לך את זה אבל פנים מול פנים, תפגשי אותי בגינה בשעה שבע׳
לא היה כתוב ממי זה אז התלבטתי אם ללכת.
השעה הייתה חמש, החלטתי שאני כן הולכת אבל אני עוברת אצל רועי קודם.
רועי:״היי מאמי מה קורה?״ הוא היה קצת קר...
אני:״בובי תביא את היד שלך רגע״
רועי:״מה שאת עושה זה ממש לא פייר ואת יודעת אתזה..״
אני:״כןכן עכשיו תביא...״
׳לא לחשוב על עומרי לא לחשןב על עומרי לא לחשוב על עומרי׳
אני:״לי ולך יש על מה לדבר״ אמרתי בקול רשמי.
רועי:״מאי תקשיבי אני חושב שאנחנו צריכים להפרד..אני לא עושה לך טוב, תראי מה עשיתי לך!!״
אני:״טוב, אם זה מה שאתה חושב..״ התאפקתי לא לבכות. כשיצאתי לכיוון הגינה פרצתי בבכי, הכאב היה יותר חזק ממני, אין מי שידאג לי ואין מי שידאג לו. אין לי ממי ללמוד על עצמי..על הכוחות.
הגעתי לגינה וראיתי את שון יושב על ספסל ועומרי יושב על ספסל אחר. לא הבנתי מי כתב לי את המכתב.
שון קם אליי ואמר ״הגעת״, ראו על פניו חיוך גדול.
אני:״כן...מה רצית?״
שון:״מה קרה?! בכית?!״
אני:״לא!! נו מה רצית?!״
את זה...ונישק אותי...
עומרי קם והתחיל להרביץ לשון. ניסיתי להפריד ביניהם ולא הצלחתי.
״מספיקק!!!״ צעקתי ושניהם הסתכלו עליי כאילו ראו רוח רפאים...
עומרי:״ידעתי, באמת יש לך כוחות..״
אני:״...
