פתחתי את הדלת וראיתי את מאי על הרצפה בוכה וחתך קטן על ידה, היא הסתכלה עליי במבט חסר אונים.
אני:״מאי אל תעשי את זה..זה לא אשמתך שחטפו את עומרי וזה לא אשמתך שפגעת בי, זה היה בלי כוונה, את עדיין לא משתלטת על הכוחות שלך ובטח שלא על אחרים. אני מעדיף להפגע ולדעת שאת בטוחה ולא פוגעת בעצמך ולאבד אותך. את האהבה הראשונה שלי, ואני אוהב אותך מאי, אני באמת אוהב אותך, תחשבי על מי שאוהב אותך כשאת עושה את זה, על הסביבה שלך, ואל תגידי שהם לא ישימו לב אליך כי הם כן, תחשבי על המשפחה שלך..מה יעבור להם בראש, מה יעבור לי בראש! נכון שקשה לי שאת עם עומרי אבל אנחנו נדבר על זה בפעם אחרת. אני יבין אותך לגמרי אם לא תרצי לדבר איתי אבל עכשיו מאי, את מפסיקה לברוח מהצרות שלך ומתחילה להתמודד איתן כי את פייטרית ונלחמת על הכל!! מהנפילות הכי כואבות יקומו האנשים הכי חזקים וזו את מאי, את חזקה ואת תקומי עכשיו ונלך לחפש את עומרי...״ תפסתי את ידה וריפאתי לה את החתך.
•נקודת מבט מאי•
רועי צודק, למה שאני יפגע בעצמי בגלל כמה דברים קטנים?? הבעיה היא שהם הצטברו למשהו אחד גדול..אבל גם את זה אפשר לנצח, אני באמת לוחמת. אני לא מוותרת אף פעם!!
״אני יוצאת לחפש את עומרי אתם באים?״ שאלתי את רועי ואת שון.
רועי:״כן ברור, יאללה בואו..״
ויצאנו..
