אין מצב! גם להם יש כוחות?!
משהו קטע את המחשבות שלי. ראיתי את רועי, דן, איתי ושון באים אליי, יותר נכון רצים...רועי תפס אותי ונישק אותי.
רועי:״את לא מבינה מה עשית לי, אפעם לא דאגתי ככה״ הוא אמר וראיתי את העניים שלו משתנות לורוד כהה. הוא באמת אוהב אותי, הוא לא משקר...
התחלתי לבכות וראיתי את עומרי זז, רועי הגן עליי בגופו ודן, איתי ושון התחילו לריב איתו מכות.
״דיייי!! תפסיקו!!״ צעקתי, ״דן! איתי! שון! מספיקק!!!!״ צעקתי יותר חזק והם הפסיקו,לקחתי את עומרי לצד שיסביר לי את הכל, את כל מה שקרה פה. אני לא מפחדת ממנו, הוא לא יכול לפגוע בי...
אני:״עומרי. הסבר. עכשיו!״ נראלי שהוא זה שפוחד...
עומרי:״תקשיבי מאי אני מצטער! זה לא אני!״
אני:״לא אכפת לי מי זה, אתה הכאבת לי ופגעת בי!!״ הסתכלתי עליו במבט רצחני למשך שתי שניות. ״אני לא אסלח לך בחיים!!״ הוספתי והלכתי משם, הבטתי לרצפה ונתקעתי בעומרי, שכחתי שהוא יכול להופיע בכל מקום בשנייה. ״דיי עומרי, תעזוב אותי״ אמרתי ובאתי ללכת אך הוא תפס את ידי ומשך אותי לצד שוב.
עומרי:״את עכשיו תיהיי בשקט ותקשיבי לי.״
אני:״אני יקשיב לך רק אם תעזוב אותי ועכשיו!!״ בכל מילה הגברתי את הקול שלי עד שצעקתי, הזמן השתחרר ורועי הסתכל עליי מוזר, הוא לא האמין שאני יהיה כזאת...ותאמת? גם אני לא ידעתי.
עומרי:״בואי לצד אני יסביר לך, לא פה״
אמר והסתכל על הבנים שישבו ומבטיהם היו עלינו.
נתתי להם מבט של ׳יהיה בסדר׳ והלכתי איתו לצד.
עומרי:״קודם כל תעני לי. למה את רוצה לדעת למה הבאתי אותך לפה?״
אני:״דבר ראשון, לא הבאת אותי חטפת אותי, דבר שני חייבת להיות לך סיבה כדי לפגוע בי ככה״ הייתי ממש עצבנית ובשלב מסויים התחלתי לבכות.
עומרי:״מתי תביני שזה לא החלטה שלי?!״
אני:״אז של מי?!?״
עומרי:״....
