זה היה שון...הוא ערס יותר מעומרי...הוא ממש מעצבן והוא נטפל אליי כל הזמן.
הורדתי את השמלה ושון הסתכל ונשך שפתיים, גלגלתי עניים ונכנסתי לבריכה, כל הזמן הוא הסתכל עליי וחייך. שון חתיך כן? הוא ממש חתיך ויש לו חיוך מושלם אבל האופי, האופי המגעיל הזה שגורם לך להתרחק ממנו כמה שיותר זה הורס לו את הסיכוי איתי.. אולי לא לחברים אבל כן ידידים.
רועי גם הסתכל עליי אבל רק בפעם אחת, וגם בפעם הזאת הוא השפיל מבט..יכולתי לראות את הצבע הכחול בעניו אז פשוט הסתכלתי לתוך עניו ושיניתי את הצבע לירוק, אני לא רוצה שיעלו על זה שיש לו כוחות, כי אז יגלו שגם לי יש ואז הלך עלינו.
הוא חייך וחייכתי בחזרה, המצב רוח שלו השתנה..הוא נכנס לבריכה וצחק עם כולם. היה כיף לראות שהוא שמח, הוא הלך לצד ועצם את עניו וכשהוא פתח אותן הן השתנו לכתום חזק.
אני:״רועי? איך שינית צבע לבד!?״
רועי:״אני יסביר לך פעם אחרת את יכולה לשנות לי את הצבע אני לא מצליח כי הוא חזק מידי...״ אמר ושמעו קצת דאגה בקולו..
תפסתי את ידו ושיניתי.
רועי:״תודה!״ והוא היה מאושר..
אחרי שכולם הלכו התחלתי להתארגן למחר-תיק, בגדים, שיעורים אם יש וכל הדברים האלה.
נכנסתי להתקלח וכשיצאתי לבשתי פיג׳מה ועשיתי צמה.
קמתי בבוקר עם מצב רוח די טוב, דווקא התחשק לי לראות את רועי כדי שיסביר לי מה זה היה אתמול הקטע עם העניים...
•נקודת מבט רועי•
אני לא יכול להסתיר אתזה ממנה עוד...היום אני יספר לה..
