יצאתי למרפסת וזה היה רועי...
הוא חיבק אותי ובכה, לא הבנתי מה יש לו...חיבקתי אותו בחזרה ונכנסנו לביתו.
אני:״רועי מה קרה???״
רועי:״עומרי..הוא..הוא טבע בים..״
שיטטט!! מישהו היה צריך לטבוע בים והצלתי את עידו אז עכשיו עומרי טבע...פאקקקק!!
אני:״איפה הוא?!״ הייתי היסטרית לא יודעת למה..
רועי:״בבית חולים..״
לקחתי את המפתחות של האוטו והלכתי, כמובן שרועי בא איתי, וכמובן שהחלפתי בגדים...
נכנסתי לחדר שלו וראיתי אותו עם כל מיני מכשירים..
רועי:״מאי, את יכולה לעשות את מה שאני עשיתי איתך ועם החתכים רק תתרכזי״ אמר ודמעה ירדה על הלחי שלו, גם אני בכיתי אבל ניסיתי לא לבכות חזק יותר.
איך שתפסתי את ידו של עומרי ראיתי את אותה תמונה שלי ושל התינוק אך שון לא היה שם, אף אחד לא היה שם...
עצמתי את עניי והתרכזתי. שמעתי צפצוף חלש אבל בשלב מסויים הוא הפסיק.
פקחתי עין אחת וראיתי שלא עשיתי כלום.
ניסיתי שוב, אך ללא הצלחה.
ואז נזכרתי שגם רועי מסוגל, אמרתי לרועי שיעזור לי ולא הצלחנו.
בפעם הזאת צרחתי כמו שרועי עשה שהיה לי את הצפצוף. זה עזר, עומרי התעורר ואני התעלפתי, הצפצוף היחיד ששמעתי הוא של המכשירים..
ניתקתי את עצמי וברחתי, הרגליים לקחו אותי למקום לא מוכר, מקום לא ידוע, שמעתי מישהו קורא בשמי.
הסתובבתי וזה היה ילד מוכר, אך אני לא זוכרת דבר מלבד פרצופו.
הילד:״מאי זה אני...״
אני:״מי זה אני?״
הילד:״עומרי...את לא זוכרת אותי??״
