וירדתי למטה, קצת פחדתי אבל התגברתי על הפחד...
ראיתי את איתי יושב על הרצפה ישן ואת עומרי בכניסה לבית. עומרי סתם לי את הפה ולקח אותי לאותו מקום מפעם שעברה. ניסיתי להשתלט על רועי אבל לא הצלחתי, צרחתי את כל כולי אך זה לא עזר, הזמן לא עצר ולא יכולתי לעשות כלום.
עומרי שיחרר אותי והתרחק לאט לאט, הרגשתי עוצמתית וחזקה, ראיתי על ידיי כל מיני קעקועים מוזרים, הם זהרו וזה היה מלחיץ..
עומרי:״אממ..מאי? העניים שלך...הן אדומות, תרגעי״ זה לא עזר, הרגשתי עוצמתית יותר, הרגשתי איך העניים שלי מתמלאות שנאה כלפי עומרי.
הוא עצם את עניו ופקח אותן מיד, גם העניים שלו היו אדומות והורידים שלו בידיים בלטו, הוא פחד, ראו את זה. הרגשתי מישהו נוגע בכתפי, זה היה רועי.
רועי:״דיי מאמי תרגעי, תנשמי עמוק, אני לא רוצה לפגוע בך...״
אני:״אתה מאיים עליי?!״ דחפתי אותו חזק והוא נפל על הרצפה.
רועי:״לא השארת לי ברירה, מאמי אני מצטער זה לטובתך..״. מה?! על מה הוא מדבר?!
הרגשתי זרם כלשהו ונפלתי על הרצפה, העניים שלי השתנו בחזרה לצבע הרגיל שלהן והשנאה הגדולה לעומרי נעלמה, זה לא אומר שאין לי בכלל שנאה לעומרי כן?
הרגשתי מפוחדת וחלשה, ראיתי את רועי על הרצפה נאנח מכאבים ותופס את גבו. שיטט!! מה עשיתיי!!
רועי קם והסתכל עליי, ראיתי שיורד לו דם דרך החולצה, הרמתי לו את החולצה וראיתי פצע דיי גדול, לקחתי אותו במהרה לבייתי...
כשהגענו ראיתי...
