מלכה שחורה

פרק 37

דניאל לא התחרטה על מה שעשתה ואמרה.

היא האמינה שזה הגיע לטוביאס. שילמד. שיבין. שידע שלטעויות שלו יש תוצאות, וככל שיטעה יותר כך דרכו תיפגע. יכול להיות שהיא מעט הגזימה בחלק בו נטשה אותו בהודאה הכי גדולה שלו, שבתוך ליבה הודתה, שלא ציפתה לה, או אפילו הופתעה. קצת ריחמה עליו, אולי.

אבל אז היא נזכרה במה שעשה, ולא הצליחה להרפות מהתחושה הפגועה שבה, שנתנה לה להרגיש כאילו בגד בה. למרות ש... הוא אמר שעשה את זה בשבילה.

לא, היא לא יכולה להאמין לתירוצים שלו. לטעויות יש תוצאות. לטעויות יש תוצאות. היא צריכה לזכור את זה היטב.

"את מרגישה טוב?" סקיי שאלה אותה לפתע, וגרמה לה לקפוץ במקומה כשהלכו אחרי המלכה. סקיי גיחכה. "למה את קופצת?"

"הבהלת אותי." דניאל השיבה לה.

"זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה למישהו." סקיי התרשמה מעצמה, אך לא ברצינות. "אבל באמת, את מרגישה טוב? את נראית חיוורת ויש לך מבט כזה."

"איזה מבט?" דניאל שאלה.

"מודאג. עצוב. לא בטוח." סקיי נתנה כמה תשובות רלוונטיות.

"אני בסדר." דניאל הכחישה.

"את לא נראית בסדר." סקיי אמרה לה בכל זאת.

"לא, אני בסדר." היא התעקשה.

"או-קיי." סקיי הניחה לה מהר כי ראתה שאם הייתה ממשיכה לחקור אותה, זה לא היה נגמר טוב. "רק שתדעי שאם את רוצה לדבר, אני יודעת להקשיב." הוסיפה. "ואם את רוצה לדבר על למה הידיד שלך עזב אותנו, את מוזמנת."

"אני אזכור את זה." דניאל אמרה למרות שלא התכוונה לזה ממש. לא היה לה רצון וחשק לדבר על זה, והיא קיוותה שסקיי תבין.

המשלחת עצרה בהוראתה של המלכה, אל מול בקתת עץ גדולה שדמתה למסבאה קטנה וסגורה. היא אמרה דבר מה לג'יימס ונכנסה לבדה. דניאל התקרבה אליו מיד.

"מה היא אמרה?" היא שאלה.

"שנחכה." השיב לה, לא מאוד נינוח. "אז נחכה."

המלכה נכנסה אל תוך החנות כשחיוך על פניה. היא בחנה את המקום, את עמודי הקולבים העמוסים בבגדים מפוארים צבעוניים רבים, הכובעים המהודרים שנחו אחד על השני בעמודות על מדפים ארוכים, הנעליים הרבות על הרצפה, קופסאות התכשיטים שעל הדלפק ועוד אביזרים מכל טוב.

איש לבוש בגדים פשוטים באופן אירוני לעומת החנות עמד מאחורי הדלפק וקם מכסאו כאשר נכנסה. היא חייכה אליו חיוך כובש וניגשה לדבר איתו.

"אני צריכה... כמה בגדים. לנשף." היא אמרה.

"כמה בדיוק?" הוא שאל אותה.