מלכה שחורה

פרק 38

"אבל אני לא רוצה ללכת לשם." מוריאל התעקש בפעם האחרונה להחלטתו בעוד קוסמת הקרח, אימו, סידרה את החליפה המגונדרת שהתבייש ללבוש ולהיראות בה. "אני שונא נשפים, ואין לי מה לעשות שם."

"אתה רק אומר את זה כי מעולם לא היית בנשף." היא אמרה לו בחיוך.

"אני אומר את זה כי באמת אין לי מה לעשות שם." הוא תיקן אותה. "וחוץ מזה, שאם מה שאת אומרת נכון, גם את היית באה."

"אל תכעס, בל, אתה יודע שאני לא יכולה לעזוב את הארמון." היא אמרה.

"שטויות." השיב בעצבנות. "ואל תקראי לי ככה." הוא דרש.

"איך זה ככה?" שאלה אותו.

"ככה- בשם הזה." צמרמורת של כעס עברה בגופו.

"בל?" היא שאלה, ושוב עברה בו הצמרמורת הזאת. "זה השם שלך."

"זה לא. כבר לא." הוא שילב את ידיו כמודיע לה שאין דרך לשנות את העובדות הנוכחיות. "קוראים לי מוריאל." הוא תיקן אותה.

היא גיחכה. "איזה שם מטופש."

מוריאל כיווץ את עיניו בכעס.

"בל זה שם הרבה יותר יפה. כמוך." אמרה.

"אל תתנהגי אליי כמו אל אידיוט!" הוא התפרץ. "זה שאני הבן שלך לא אומר שאת יכולה להתייחס אליי כמו אל תינוק."

"בל שלי," היא התכופפה אליו עם מבט רציני וברור על פניה. "אני יכולה להתייחס אלייך איך שאני רוצה. אני אמא שלך, ואתה חייב לכבד אותי."

"כן, ממש." הוא צקצק וגלגל עיניים.

"אתה רוצה לבחון אותי?" היא הידקה את אחיזתה בו. "רוצה למות כמו האחיות שלך?" הוא שתק. "ככה חשבתי. ילד טוב." היא התרוממה והתרחקה מעט לאחר שסיימה את הנגיעות האחרונות כדי שיראה מושלם. "אתה נראה נהדר." היא אמרה בחיוך.

מוריאל הסתכל על בגדיו ולא התרשם. "אני נראה כמו קבצן." הוא אמר.

"ברור." היא השיבה. "הדוכסית לא תיתן לילד קטן ממשפחת אצולה להיכנס." הסבירה. "אבל לילד כמוך שיסתובב מחוץ לטירה היא לא תעשה דבר."

"למה?" מוריאל התבלבל. "ולמה שבכלל אסתובב בחוץ?"

"כי אתה רוצח." המבט המעודד שעל פניה כלל לא התאים לדברים שאמרה. "ותתפלא אילו אנשים מפוקפקים יסתובבו שם בחוץ."

סוף כל סוף, לאחר שעות מורטות עצבים של המתנה, דלתות טירתה של הדוכסית נפתחו לאורחים הרבים. בני אצולה, סוחרים מפוקפקים, משקיעים פוטנציאלים ובני לוויה, כולם מילאו את האולם.

כאשר דלתות הטירה נפתחו פעם נוספת, וזוג אצילים פעורי פה ונדהמים נכנסו אל הנשף, משהו באוויר השתנה. למרות שנראו כמו כל אחד אחר באולם, מי שבאמת שם לב ידע שמשהו בהם שונה.