מלכה שחורה

פרק 35

טירתה של הדוכסית הייתה גדולת מימדים כמעט כמו ארמונה של המלכה.

צריחים גבוהים מעוטרים בצבעים מרשימים השלימו את הגדר. גובהה נס לשחקים כך שמי שעמד מלמטה לא היה מסוגל לראות את הקצה שלה. שומרים רבים מילאו את החצר וסיירו במקום.

באותו זמן, היא התכוננה לקראת הנשף השנתי שלה, אליו יבואו כל אנשי האצולה, הסוחרים המבוקשים ביותר, והאנשים עם ההצעות המפתות שהיא מקווה שתאהב.

היא עמדה מול המראה שבחדר התלבושות ובחנה את שמלתה המהודרת, ואת התסרוקת האישית שלה. שפתיה היו אדומות עד מאוד. שיערה החום הכהה היה אסוף כלפי מעלה בסידור מרשים, ועיניה הכהות בהקו במסתורין שלא נגלה. היה לה מבט תמידי שדרש כבוד מהעומדים מולה, אך לצערה, היו כמה שלא הקשיבו לדרישה הזאת.

כמו המכשפה. מכשפת הדרום, שבקביעות ניצלה את יכולותיה להיעלם ולחזור כדי לדבר איתה בלי שאף אחד ישים לב.

קול הערפל המסתחרר שנהג לשמש את המכשפה במקרים כאלה שוב התריע על בואה.

הדוכסית גלגלה את עיניה בכל פעם שעשתה זאת, כי זה כבר נמאס לה. היא הסתובבה אליה ולא הופתעה.

"לפי החיוך על פנייך, אני מאמינה שהתוכנית נחלה הצלחה." הדוכסית אמרה.

"התוכנית של חברתנו, אני עדיין רק רואה את קו הסיום." המכשפה השיבה.

"ובאת בגלל-?"

"ההצעות שברשותך." ענתה, והדוכסית חייכה.

"את יודעת שלא אעשה לך הנחה." הדוכסית אמרה בגאווה.

"אני יודעת." המכשפה הראתה לה שהיא לא תמימה.

"או שאתן לך אותם מבחירה." הוסיפה הדוכסית.

"כמובן."

"תבואי לנשף הערב עם הסכום הגבוה ביותר, ואולי יהיה לך סיכוי."

"זה מה שרציתי לשמוע." המכשפה חייכה. "תהיי בטוחה שאזכה." היא נעלמה בסיבוב ערפל כהה והשאירה את הדוכסית לבד בתוך החדר. חיוך מסתקרן עדיין נח על פניה, והיא ידעה בוודאות שהערב הולך להיות ערב בלתי נשכח.

כשדניאל ביקשה מטוביאס לדבר לבד הרחק מכולם הוא לא היה יכול לסרב.

למרות שתחושת הבטן שלו אמרה לו שאולי זה לא הזמן הנכון והמתאים ביותר לאיזו שיחת נפש, הוא ידע שאם זה מה שהיא רוצה, כדאי לו להקשיב.

הוא עקב אחריה כשחיפשה את המקום השקט המתאים, שביחס לדממה המוחלטת שעברה בניהם בזמן הזה, הוא תהה האם בכלל לחפש מקום כזה, ולא להישאר עומדים.

הוא כמעט ולא שם לב שנעצרה לבסוף, בין עצי היער, הרחק משבילי האפר הרחבים של היערות.

היא הסתובבה אליו והוא שתק.