The Bet-hebrew

פרק 12

(בתמונה זו מייגן תודה למי שעזרה לי למצוא את התמונה<3)

נקודת מבט מייגן:

הבית ספר נגמר תודה לאל! הלכתי לעבודה די בעצב, חשבתי שהנקמות שלי יעבדו אבל כלום! זה מבאס מאוד מבאס! ברגע שהצלצול נשמע ברחבי הבית ספר מיהרתי לעבודה בזמן האחרון אני מאחרת והבוס יושב לי על הצוואר כמו עלוקה,אני לא הולכת באוטובוס כי העבודה קרובה אבל מצד שני אני גם לא הולכת לאט,

"את מאחרת!" אלווין הבוס האהוב עליי אמר בסמכותיות,

"בשלוש דקות!"התגוננתי,

"זה עדיין איחור"משך בכתפיו ואני נאנחתי,נכנסתי למטבח שמה עליי סינר ולוקחת פנקס לרשום את ההזמנות,

"כן,מה אפשר להביא לכם?"שאלתי זוג שישב בקצה המסעדה,

"שתי רביולי ומים" הבחור אמר, הוא נראה יותר מבוגר ממנה בהרבה יותר מבוגר ממנה,ולא הם לא דומים כך ששללתי את האםשרות שהם משפחה אבל מה אני מתערבת?
העברתי את דף ההזמנה לטבח והמשכתי בעבודתי,ניקיתי שולחנות,לקחתי עוד הזמנות והגשתי אותם,בסביבות השעה 20:02 הדלת נפתחה ברעש גדול ואישה בשנות ה-40 שלה נכנסה בכעס למסעדה ועברה עם עיניה על כל השולחנות עד שנעצרה על השולחן בקצה המסעדה, השולחן עם הזוג ששירתתי,למ יש לי הרגשה רעה?

"בוגד מסריח,שקרן!" האישה קראה מתקדמת בצעדים מהירים לכיוון השולחן בזמן ששאר ההאנשים הסתכלו על זה כמו הצגה,

"תירגעי אישה את לא יותר טובה! גם אני יודע על הבגידות שלך!" למה אני? למה תמיד אני זאת שצריכה להרגיע את הזוגות שמתחילים לריב באמצע המסעדה?! התקדמתי לשולחן מביטה לאחור ומתחננת במבט שהבוס ישחרר אןתי מהאחריות הזאת אבל לא,הוא פשוט הניד בראשו ללא וראו בעיניו שהוא לא רוצה להיות חלק מזה,

"רגע אתה נשוי?!"האישה הצעירה שאיתה הוא ישב קראה בקול,למה אלוקים למה אני?!

"סלחו לי"מילמלתי,

"זה לא חשוב עכשיו מה שחשוב זה שאין סיכוי שאני נשאר נשוי לך!"האיש קרא ואני גירדתי את עורפי במבוכה,האישה הצעירה יצאה בכעס מהמסעדה בזמן שהשתיים האחרים משיכו לריב,

"סלחו לי"אמרתי יותר בקול והם שניהם הפנו את מבטיהם אליי,זה גרם לליבי להחסיר פעימה מהפחד,הם כעסו מאוד כעסו!

"את לא רואה שאת מפריעה!"

"איזה חוצפה!"

"חוסר נימוס!"

הם החלו לצעוק עליי ביחד בזמן שהשפלתי את מבטי,אני לא הבן אדם הכי אמיץ בעולם שמסוגל פשוט לצעוק בחזרה,הם המשיכו עם הצעקות בזמן שאני השפלתי את ראשי אף יותר,הרגשתי כל כך קטנה מולם כאילו הם החתול ואני עכבר,כאילו הם הבן אדם ואני המקק,כאילו הם השוטר ואני הפושע,דמעות ביצבצו בעיניי אבל לא נתתי להם לצאת,מאז שאימי מתה לא נתתי לעצמי לבכות,כי אז אמט יראה את זה או מישהו אחר ויחשבו שאני לא כל כך חזקה ואם אני לא חזקה אז מי לא ינצל את זה? כולם ינצלו את זה,אני לא נותנת לעצמי לבכות אמט צריך שאני אהיה חזקה ואם אני אבכה על כל בן אדם שאי פעם צעק עליי אני יכולה להחליף את הגשם ולמלא את הים,

"זה מספיק!"מישהו קרא בקול וכולם הפנו את מבטם אל הדלת,מה? מה הוא עושה פה?!

"צאו מפה!"הוא אמר בקול והזוג יצא בכעס והמשיכו את הריב ביניהם,

"מ-מה אתה עושה פה?" גימגמתי,

"בואי"הוא אמר ומשך בידי והוציא אותי מהמסעדה,מי הוא חושב שהוא?!

"שון תעזוב אותי!"אמרתי בכעס שהתרחקנו מהמסעדה והוא לא עזב את ידיי אלא המשיך לסחוב אותי לאן שהו,הוא התעלם ועצרתי,דאגתי שרגליי לא יזוזו,הוא נאנח בעצבנות והרים אותי כתפו כך שפניי מופנות כלפיי גבו,

"תוריד אותי!"קראתי בקול בזמן שחבטתי בגבו,זה לא הפריע לו,מעצבן!
לאחר עשרים דקות שהוא הלך החלטתי להתעלם ולפסיק לחבוט בגבו מה שהתגלה כלא עוזר בכלל,

"מתי תוריד אותי?"שאלתי בזמן שבהיתי באדמה שמתחלפת בזמן שהוא הולך,

"אולי תשתקי,קודם לא הפסקת להרביץ לי ועכשיו את לא מפסיקה לחפור!"גם הוא היה נואש,

"אז תוריד אותי!"

"לא!"

"למה?!"

"כי אנחנו הולכים עכשיו לדייט"

"דייט?! איזה דייט בראש שלך?!"

"את לא הסכמת לצאת איתי אז הצעתי לך עוד פעם בדרך אחרת"

"אני לא הולכת איתך לשום דייט!"

"זה כבר לא בשליטתך"אמר וגיחך,לעזאזל!

המרתון נגמר **פרצוף בוכה** אולי יהיו עוד מרתונים בהמשך,אז אוהבת אתכן לא לשכול להגיב ולדרג!!<3<3