The Bet-hebrew

פרק 35

נקודת מבט מייגן:

"מה קרה פה?" שאלתי לא מבינה כלום ממה שקרה,

"דיברתי עם ג'ורדן" מילמלה,

"מה?למה?"

"הוא פשוט היה פה והייתי חייבת לספר למישהו מה אני אעשה שנשארת בכיתה"

"היי אני לא אשמה בכלום! זאת המורה הזאת שלא הסכימה לי לצאת מהכיתה" אמרתי מעט בעצבים,

"זה בסדר עכשיו בואי יש לנו שיעור"אמרה ואספה את תיקה מהרצפה,

"חייבים ללכת?"מילמלתי בקול תינוקי,

"כן,עכשיו בואי!"אמרה והלכה מהמגרש כשאני בעקבותיה,

"איך ג'ורדן הגיב לסיפור?" שאלתי,

"בצורה מפתיעה הוא דווקא היה מקשיב מעולה" היא אמרה בחיוך,

"חסר לו אם לא" אמרתי בהחלטיות והיא צחקה,

"מייגן מה אני הולכת לעשות?" היא שאלה בחשש,אני בעצמי לא יודעת,

"הכל יסתדר תסמכי עליי" אמרתי והיא הנהנה,נכנסנו לכיתה ואדם הזבל הזה לא הםסיק לבהות בנינה שהרגישה לא בנוח אבל נשארה בכיתה,

"ואיפה הייתם?" המורה שאלה וגילגלתי עיניים,

"המורה אני לא שואלת אותך איפה היית נכון! אני לא פולשת לחיים שלך! לפרטיות שלך! אז אין לך שום זכות לעשות את אותו הדבר!" אמרתי בהחלטיות בזמן שאני ונינה התיישבנו והמורה הייתה בהלם,היא ניערה את ראשה וחזרה ללמד,אח כמה אני אוהבת לשגע אנשים,שמעתי לחשושים מצד ימין שלי וראיתי שאדם מנסה לקרוא לי,

"מה?!" שאלתי עם שפתיי,

"תעבירי את זה לנינה" ביקש בלחש והעביר לי פתק,

"היי נינה" היא המהמה בתגובה בזמן שכתבה מהלוח,

"אדם העביר לי פתק להביא לך את רוצה לקרוא?" ראיתי בעיניה את החשש אך היא הנהנה וקראה את הפתק,

"מה כתוב שם?" שאלתי,

"כתוב שהוא מצטער על מה שקרה ושהוא מקווה שנחזור להיות כמו פעם" מילמלה בעצב,

"היי הכל בסדר" אמרתי והיא חייכה והשאירה את הפתק בצד,
לאחר שעה מייסרת של חפירות מצד המורה השיעור נגמר,בשעה הזאת כל תלמיד רשאי לעשות מה שהוא רוצה בגלל שהמנהל עוד לא מצא מורה לשיעור הזה וכולם תפוסים,פעם עובדת הקפיטריה לימדה אותנו,
הלכתי לחדר האומנות יודעת שנינה מעדיפה להיות לבד,לפעמים מעדיפים אנשים לידם ולפעמים פשוט רוצים את הלבד הזה,הנחתי את התיק על אחת הכיסאות ונעמדתי מול קן הציור,אני פשוט עצבנית!! קודם המורה לא נותנת לי לצאת ואז האדם הזה מגיע ושון,שון פשוט היה חייב לעזור ולגרום לי לחבב אותו יותר,התחלתי לזרוק צבעים על הקנבס,בעיני זה גם נקרא ציור אפילו יותר מציור זה באמת מראה את הרגשות שלי באותו הרגע,אני אוהבת את חדר האומנות אף אחד לא בא לפה אם אין כאן שיעור זה נותן אפשרות להיות פה לבד ולשחרר כל רגש אפשרי,
עצרתי והסתכלתי על הציור,הייתי גאה בו אפשר לראות מה אני מרגישה,הידיים שלי מלאות בצבע עוד מעט אני אלך לשטוף אותם,

"וואו" קול קרא מאחוריי ונבהלתי,הסתובבתי במהירות מנסה להסתיר את הקנבס,

"מ-מה אתה עושה כאן?" שאלתי כשהסתכלתי על שון,

"זה הציור הכי יפה שראיתי מיימי חיי" פערתי את עיניי,זאת פעם ראשונה שמישהו רואה ציורים שלי,

"אתה צריך ללכת" מילמלתי מנסה להזיז אותו מהציור,

"מה? למה?"

"כי אף אחד לא רואה את הציורים שלי עכשיו אתה צריך ללכת"

"חבל כי הם ממש טובים" הסמקתי,

"אתה באמת חושב ככה?"

"כן,זה ציור ממש יפה" הוא הביט בציור ואז בי,

"טוב אולי הוא מקום שני" אמר והרמתי את מבטי,

"מקום שני?" שאלתי בחשש,

"מקום שני ביופי,כי מה שאני רואה יותר יפה מכל דבר אחר" אמר והביט לעיניי,ליבי החסיר פעימה,הוא רכן לעברי ונישק אותי,אחזתי בפניו מלכלכת אותם עם הצבע שעל ידי ומקרבת אותו אליי,

"את צובעת אותי" מילמל לשפתיי בחיוך,

"פשוט תשתוק" אמרתי ונישקתי אותו בזמן שבוא אחז במותניי מקרב אותי אליו,

נקודת מבט נינה:

אני לא חושבת שאני ואדם נחזור להיות אי פעם מה שהיינו אני אפילו לא רוצה להיות ידידה שלו,תמיד שיש שעה חופשית אני יוצאת לבחוץ ויושבת על הדשא,אני אוהבת להרגיש אוויר צח,אבל נזכרתי ששכחתי את הסוודר שלי בחדר מחול,הלכתי לחדר מחול וברג שנעמדתי מוח הדלת בשביל לפתוח אותה אדם יצא מן החדר,פערתי את עיניי הוא בהחלט לא הבן אדם שבא לי לראות עכשיו או אי פעם,היה לו פנס בעין ואפו דימם,מה לעזאזל קרה לו?

"אני מצטער על כל מה שעשיתי לך" ובנימה זאת הוא הלך,אוקיי מה הולך פה? נכנסתי לחדר מחול וראיתי את ג'ורדן וטום עומדים שם,ג'ורדן היה עם שפה פצועה וצלע מעט ברגל שמאל בעוד שטום היה נראה כרגיל,

"מה קרה פה?" שאלתי לא מבינה כלום,

"כשהגעתי-" טום ניסה להגיד אך ג'ורדן קטע אותו,

"אדם הזה ניסה לחפש אותך והוא סיפר את הסיפור מהצד שלו,הוא אמר שאת עשית את בכוונה ובכלל לא אהבת אותו וטום הרביץ לו כי ניסה להגן עלייך ואני נפגעתי בדרך,נכון טום?" ג'ורדן הסתכל על טום וטום הנהן במהירות,

"כן,כן זה בדיוק מה שקרה" אמר וחייכתי,הוא הגן עליי,

"תודה שהגנת עליי"

"בטח" אמר בחיוך,

"אני אשאיר אתכם לבד" ג'ורדן אמר וצלע למחוץ לחדר,לקחתי את הסוודר מאחד הווים והסתכלתי על טום,

"היי רוצה לצאת איתי לבחוץ? יש לי שעה חופשית עכשיו" אמרתי והוא הנהן,ויצאנו לבחוץ,

אני יודעת שלקח לי הרבה זמן לעלות פרק אבל באמת שכבר 4 ימים לא הייתי בבית ספר בגלל שאני חולה,ברצינות הגעתי למצב שאני מדברת עם הדובים שלי!! התגובות והדירוגים שלכם זה ממש לא מובן מאליו אז ממש תודה לכן!<3 אז תגידו מה אתן חושבות על הפרק!!
אז אוהבת אתכן תגיבו ותדרגו!!<3<3