אחי החורג - Step Brother

9

"מותק, קומי. כבר שתיים בצהריים. מה את תעשי בלילה?" מרדית הציקה. אחרי חמש דקות היא התייאשה, ואז חזרה.
עצמתי עיניי חזק יותר כשהיא הזיזה את הוילונות ופתחה את התריסים. אוח, אור שמש ארורה. אני מרגישה כמו ערפד עכשיו.
"הולכים לקניון, תתעוררי." היא נאנחה. התעוררתי מיידית; אני צריכה בגדים חדשים.

ה

יא יצאה מהחדר ואני הלכתי לחדר הארונות.

לבשתי שורט ג'ינס לבן עם קרעים, חולצת טריקו בצבע שחור וואנס שחורות. סידרתי את השיער, התבשמתי וירדתי למטה.
כ

ולם ישבו בסלון. ואני מתכוונת לכולם.

הפעם האחרונה שהיינו שולנו יחד באותו החדר זה בארוחה. מה הולך פה?

"קדימה, יוצאים לקניון." מרשל אמר בחיוך, הוא זומם משהו הממזר.

"למה אני צריך לבוא? יש לי כאבי ראש מטורפים, אבא." רוי נאנח.

ברור, כאב ראש. השתכר האידיוט. האם הוא זוכר משהו?
"כן, כולנו הולכים. אנחנו רוצים לעצור במסעדה לאחר הקניות ולספר לכם משהו." מרשל ענה בנוקשות ונעמד. אחריו קמו מרדית ורוי, אשר נראה מדהים. השיער השחור שלו משוך למעלה מלבד שיערות בודדות אשר נופלות על מצחו בצורה מהפנטת, הוא לובש ג'ינס שחור וחולצה רחבה בצבע לבן שהדוקה במעט על גופו השרירי.
קמתי גם אני ויצאנו מהבית. מרשל נעל את דלת הכניסה בעוד שאנו נכנסנו למכונית הלבנה שלו וחיכינו לו. מרשל נכנס למושב הנהג והחל לנסוע לכיוון הקניון.
אני לא מבינה מה העניין. יכולתי לנסוע לבד בג'יפ השחור שלי, אבל לא. מרשל החליט שהוא רוצה זמן איכות מזדיין.
מאוחר מדיי, קשיש.

כשהגענו התפצלנו, כמובן, מרשל עם רוי ואני עם מרדית.
ה

ובלתי את מרדית לויקטוריה סיקרט, קנינו חזיות תחרה ותחתונים אמריקאים+חוטיני תואמים בכל מני צבעים, משם הלכנו לבגדי ערב וקנינו שמלות.

היא בחרה שמלה ארוכה בצבע ירוק זית ואני לקחתי שמלת מלמלה עד היריכיים בצבע לבן עם חגורת יהלומים מתחת לחזה.

קנינו מספר תכשיטים, קרמים ובשמים עד שנפגשנו עם מרשל ורוי במסעדה בשעה שקבעו לנו.

רוי והמלצרית במסעדה פלירטטו. היא חייך וקרץ אליה, היא ציחקקה וקרצה חזרה, הבליטה את התחת ו"הלכה כמו דוגמנית". בכללי הלכה כאילו מגרד לה החור של התחת.

הוא חייך והתרומם מהכיסא, דיבר איתה והיא נתנה לו פתק, כנראה המספר שלה.

הוא חזר למקומו וקרץ לי, עשיתי לו סימן הקאה והוא צחק. אידיוט.
כעבור זמן מה הביאו לנו את התפריטים, כל אחד הזמין לעצמו מנה ונותר רק לחכות. מרשל ומרדית דיסקסו בנושאי עבודה, הם ממילא עובדים באותו המקום. מרשל עובד בחברה כדולה, בה מרדית עובדת בתור מזכירה ומקבלת פנים. כך הכירו.
רוי המשיך להפשיט את המלצרית היפה ואני התכתבתי עם זואי, אשר תוהה מה מרשל ומרדית רוצים לספר לנו. מה באמת?

האוכל הגיע. למרדית שניצלונים, למרשל ורוי סטייק ולי המבורגר וסלט יווני. לא , אני לא שומרת כשרות וכך גם לא המסעדה.

צחקנו מעט מבדיחות שמרדית סיפרה עד שכולם השתתקו.
"

ילדים," מרשל החל לדבר כשכולם היו לקראת סיום המנה שלהם, נראה לחוץ משהו.

"רצינו לספר לכם ש-"הוא גימגם ושלח מבט חטוף למרדית.

"אנחנו נוסעים לווגאס. יש למרשל עבודה שם, וזה רק לשלושה ימים. זה בסדר?" מרדית אמרה במהירות והסתכלה בעיניי.
"

בטח. לא אכפת לי לבלות בווגאס." רוי מילמל בחיוך זחוח, אוכל מן הסטייק שלו.

"כנל." חייכתי למרדית. אך הם עדיין נראו מודאגים.

"לא, אתם לא באים איתנו. זה פשוט שווגאס גדולה ויהיה קשה להתרכז כשאנחנו דואגים לכם." היא אמרה וחייכה אליי, חייכתי חזרה.
"אין בעיה, אנחנו לא ילדים קטנים." עניתי ורוי גיחך. בן זונה.
"טוב, בואו נלך." מרשל אמר והתקדם למכונית כשרוי אחריו.
אני ומרדית הלכנו לאט, חיכיתי שתגיד את הסיבה האמיתית.
"

סאם.. אני חושבת שהוא רוצה לקבוע תאריך." היא אמרה עם חיוך קורן וחייכתי חזרה, מעט מופתעת. הם אכן מאורסים, אך לםי ההיכרות הקצרה שלי עם מרשל, הנחתי שלעולם לא יעז.

לבסוף חיבקתי אותה, בהחלט המומה. הקשיש יהיה האפוטרופוס שלי. חרא קדוש.
נכנסנו למכונית ונסענו הביתה. כשמרשל חנה יצאנו מן המכונית, רוי הלך לאט מהרגיל וסימן לי לחכות.

מר ומרשל כבר התעסקו במנעול כשאנחנו התקדמנו אליהם ורוי לחש לי לפני שנכנסנו,
"

שלושה ימים לבד, חושבת שתתמודדי?"